האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה
Israeli Association for the Study of Language and Society

תקצירי ההרצאות בכינוס הרביעי (2005)

אביבית אגם דאלי
המשמעות התרבותית של מסרים בפרסומות: המקרה של יוגורט יופלה

פרסומות מהוות מצע שעליו פרוסים סימנים המוכרים לנמענים, סימנים חזותיים ומילוליים. באמצעות סימנים אלה יכולים חוקרי פרסומות ללמוד על התרבות המפיקה אותם, כמו גם על שינויים בה, כיוון שפרסומאים מתייחסים לעמדות מקובלות בציבור כדי ליצור תקשורת אפקטיבית. מטרתי לבחון אפוא את טיב קשריהן המילוליים והחזותיים של פרסומות עם נמעניהן. כמקרה בוחן נבחרה הפרסומת של יוגורט יופלה ששודרה החל מאפריל 2000. הפרסומת שודרה בטלוויזיה והופיעה גם בשילוט חוצות ובמדיה אחרים ובמהלכה הוצג היוגורט באריזה האדומה, וממנו אכלו בתאווה דוגמנים שונים, שהמשותף לכולם היה לשון ארוכה שבאמצעותה ליקקו את היוגורט הישר מן הגביע.

בהרצאה אבקש לעמוד הן על השימוש שעשה המפרסם בפרסומת של 'יופלה' בשפה מילולית: במקרה זה, בשפה האנגלית ובשילובה בעברית (או מה שנהוג לכנות – השימוש של המפרסם ב'היבריש': היברו+ אינגליש) ובמקביל בשימוש בשפה חזותית ובמשמעויותיה התרבותיות.

מטרתי להראות כיצד השימוש בהיבריש נותן לפרסומת צביון בינלאומי, קוסמופוליטי לצד צביון מקומי, שהרי הפרסומת בכל זאת דוברת עברית ברובה, בעוד שהשימוש בדימויים חזותיים (החל מהנוף וכלה בטיפוסי האנשים ובצבעוניות של הפרסומת) הופך את המותג ואת הפרסומת לבעלי אופי גלובלי מובהק. המשמעות התרבותית של הפרסומת משדרת גלובליות ובה בעת לוקליות והיא מקרה מעניין של התממשות המצב ה"גלוקלי" בפרסומות. דומה כי הקפיטליזם (שהפרסומת היא המדיום העיקרי שלו) מגייס ומצטט אל תוכו אלמנטים מתרבויות אחרות ובכך שואב את כוחו ואת כושר הישרדותו מעצם היותו אקלקטי, וזה סוד הצלחתו.

ביבליוגרפיה חלקית

• Cook, G., The Discourse of Advertising, Routledge, London & New York, 2001.
• Goldman, R., Reading Ads Socially, Routledge, London & New York, 1992.
• Henny, L.M., (ed.), Semiotics of Advertisements, Edition Herodot, RaderVerlag, Aachen, 1987.
• Vestergard, T. & Schroder, K., The Language of Advertising, Basil Blackwell, New York, 1985.

וילי א' אליאס
על המילון האטימולוגי הראשון לשפה הערבית של יהודי בגדאד

שפתם של יהודי בגדאד היא שפה ערבית עתיקת יומין שאף קדמה לשפה הערבית שהייתה שגורה בפי המוסלמים שם. במשך הדורות היא עברה שינויים והשפעות רבות, הן על ידי שפות שכנות (פרסית, כורדית), על ידי כיבוש (ערבים, טורקים, בריטיים) או הדת היהודית (העברית והארמית). כמו כן השתרבבו בה מספר שפות דרך יד שנייה (הצרפתית, האיטלקית דרך הטורקית וההודית דרך הפרסית). מכל השפות האלה, אירחה לה הערבית היהודית הבגדאדית (עי"ב) מילים רבות, הן במשמעותן המילולית כשאילה בלבד והן במשמעות מורחבת מזו שהייתה קיימת בשפת המקור – כאימוץ.

עובדה זו הקסימה אותי מאז ומתמיד – במיוחד המילים המאומצות, ומשלהי שנות השבעים אני אוסף מילים אלו תוך תיעוד אטימולוגי ככל האפשר, ובעשור האחרון החלטתי לחבר מילון אשר יכלול את המילים "הזרות" שנכנסו לשפה העי"ב. מתוך השפה הערבית כללתי רק את אלו המילים שעברו שינוי ללא היכר או שמשמעותן הורחבה. כיום המילון מוכן בחציו ובהרצאתי, בה אציג עמודים אחדים ממנו, אציין מתוך שלל ההיבטים את הבאים:

• מבחר מילים אשר משמעותן הורחבה והעשירה את השפה.
• עושר ההגאים העצום. בעי"ב ישנם למעלה מ-40 עיצורים ותנועות, וכדי לסבר את האוזן: העי"ב מכילה בתוכה את ההגאים של השפות: הערבית על כל הדיאלקטים שלה, הפרסית, האנגלית, האיטלקית, הרוסית – של כולן ביחד.
• זוגות מזעריים בעלי הבדלים קפילריים; שינויים משמעותיים שחלו בעטיים של הגאים "דו-חוץ-שפתיים" לעומת "דו-פנים-שפתיים" או עקב וילון הגאים ועוד.

עד כה נעשו מספר עבודות ומלונים לחקר שפה זו, אך למיטב ידיעתי, מילון זה, לכשיושלם, יהיה הראשון מסוגו ומאוד ייתכן שבעוד מספר עשורים לא יישארו עדים אותנטיים שאפשר להיעזר בהם למפעל כזה.

רות בורשטיין
משפטי השאלה בראיונות בעיתונות הכתובה

עיון במשפטי השאלה בראיונות בעיתונים הכתובים ('הארץ', 'ידיעות אחרונות', 'מעריב', 'כל העיר', 'ירושלים' על מוספיהם המגוונים) בשנים 1992‑2005, מגלה דגמי משפטים רבים ומגוונים. סוגה זו של ראיונות בעיתונות הכתובה מעניינת במיוחד משום שמצד אחד, היא מתיימרת לייצג טקסט דבור (ריאיון שבו העיתונאי שואל והמרואיין משיב), אך מצד אחר, משום שאין בעיתון הכתוב הקלטה של השיחה, אלא רק טקסט כתוב, איננו יכולים לדעת בוודאות מה נאמר בריאיון הדבור שהריאיון הכתוב משקף. איננו יודעים מה הוסיף העיתונאי, מה שינה, ומה השמיט. כמו כן איננו יודעים אילו תיקוני עריכה נערכו בריאיון.

בשל כל הנאמר לעיל יש לראות בראיונות בעיתונות הכתובה סוגה מיוחדת. במחקר זה המתבסס על אלפי משפטי שאלה, מוינו המשפטים על פי מבניהם ותפקידיהם התחביריים. המשפטים מוינו גם מיון משני על פי תפקידיהם הפרגמאטיים.

שני הסוגים הנפוצים ביותר של משפטי השאלה בסוגה זו הם משפטי שאלת כן-לא ומשפטי שאלת-תוכן.

יש משפטי שאלה בעלי מבנה תחבירי ברור, אך יש גם משפטי שאלה רבים בעלי מבנים מיוחדים, כביכול 'לא שלמים' (אליפטיים) תלויי-הקשר: (1) משפט שאלה שהוא פסוקית; (2) משפט שאלה שהוא צירוף שמני; (3) משפט שאלה שהוא צירוף יחס (או תואר פועל); (4) משפט שאלה שהוא כינוי שאלה או תואר פועל של שאלה. לכל אחד משלושת סוגי המשפטים הראשונים יכולה לקדום מילית איחוי. הופעת מילית האיחוי בראש משפט השאלה יוצרת קשר של איחוי מעבר לגבולות המשפט. זו תופעה היכולה להיקרות רק כאשר משפט השאלה אינו המשפט הראשון בשיח.

בדרך כלל כל משפטי השאלה ה'לא שלמים' מתבססים על אחד מהמשפטים האלה: (1) על משפט הטענה שלפניהם; (2) על משפט התשובה הקודם להם; (3) על אחד ממשפטי השאלה הקודמים להם.

משפטי שאלה אלו משמשים כאשר המראיין חושב כי התשובה שניתנה לו אינה מלאה, אינה מספקת, מתעלמת מן השאלה, או אינה תקפה במצב מסוים או בתנאי מסוים. יש שהם מנסים לערער על תקפותה של התשובה. יש שהם מעידים על בטחונו הרב של המראיין בנכונות דבריו או על ידיעותיו בנושא המדובר. לעתים הם יוצרים קשר הדוק עם משפט התשובה הקודם ובכך הם מורים על שיתוף פעולה של המראיין עם המרואיין. המראיין מסמן לנמען כי הוא מקשיב היטב לדבריו וממשיך אותם. בפרגמאטיקה מקובל לדבר על שיתוף פעולה של הנמען עם המוען, ואילו כאן יש דוגמה לשיתוף פעולה של המוען עם הנמען.

ביבליוגרפיה חלקית

• בורשטיין ר' (תשנ"ט), דרכי השאלה והתשובה בעברית הכתובה בת-ימינו: היבטים תחביריים, סמנטיים ופרגמאטיים. רמת גן.
• שורצולד (רודריג) א' ורובין (שחורי) צ' (תשנ"ה), 'משפטים חסרים בסיפורת ובמחזה', בתוך תעודה ט: מחקרים בלשון העברית (עורכים: דותן א' וטל א'), אוניברסיטת תל אביב. עמ' 308-297.

• Bolinger, D. L. (1957), Interrogative Structures of American English (The Direct Question). Publication of The American Dialect Society , No. 28. University of Alabama Press.

שושנה בלום‑קולקה
בסוד שיח: על עבר ועתיד במחקרי שיח בישראל

חקר השיח הוא תחום צעיר יחסית, אולם שורשיו מעוגנים בהגות חברתית פילוסופית רחבה על יחסי שפה והקשר, טקסט וחברה. הזרמים המרכזיים בחקר השיח מייצגים תפיסות שונות של יחסים אלו, כמו גם גישות שונות באשר לדרכי חקירתם הראויים. לאור השפעתו הרחבה של התחום על תחומי מחקר רבים במדעי החברה והרוח, חשוב לבדוק מחדש את זיקתו לבלשנות ולשדות מחקר אחרים, ולדון באופן ביקורתי בגבולותיו הדיסציפלינאריים. בהרצאה זו נבחן את תפיסות היסוד ודרכי החקירה של כמה מן הזרמים המרכזיים בתחום (כגון, פרגמאטיקה, חקר השיחה ובלשנות הטקסט) נדון בזיקות שבין חקר השיח לשדות מחקר נושקים, וננסה להציב קני מידה ברורים לתיחום שדה המחקר של חקר השיח. ההיסטוריה של חקר השיח בישראל תיבחן לאור קני מידה אלה. נבחן את הזירות המרכזיות של המחקר (כגון, שיח בינאישי, שיח המדיה, שיח ילדים), את דרכי החקירה ואת תרומתם של המחקרים השונים לתיאור ולהבנת המאפיינים הייחודיים של השיח הישראלי בזירות שונות, וכן את תרומתם בפועל ובכוח לדיון הציבורי ב"ישראליות". לבסוף נבחן את הכיוונים העתידיים המסתמנים בחקר השיח בעולם ובישראל, וננסה לעמוד על הזהות הדיסציפלינארית של התחום כפי שהיא נגזרת מכיוונים אלו.

נירית בר
מזונות לקרבנות סחר – הגדרת הפרוצות בישראל והמשמעות הטמונה בכל הגדרה

הגדרות ממלאות תפקיד חשוב משחר ההיסטוריה, וחשיבותן רבה בייחוד בעידן של ימינו, שבו למידע ולידע יש כוח השפעה רב על חיי הפרט ועיצוב זהותו. הגדרת הנשים והמיניות קשורה אף היא ליחסי הכוחות בחברה ומשקפת אותן.

סימון דה-בובואר רואה בהגדרת הנשים את הגדרת ה"אחר", כי הן מוגדרות על פי הגדרתו של הגבר וביחס לו. היא תוהה אם יש בכלל נשים. מצד אחד יש המאמינים בתיאוריית הנשי הנצחי, ומן הצד האחר נמצאים אלו המבכים את היעלמותה של האישה מחיינו. המצב במציאות הינו כי היותה של האישה הוא בגדר נעלם – אין לדעת אם הן קיימות, מה מקומן ומה ראוי שיהיה. בניגוד לכך, עובדת היותו של הגבר היא מובנת מאליה וטבעית. האנושות היא הגבריות, ואילו הנשיות היא ה"אחרות", הנשים נקבעות מתוך השוואה לקטגוריה הטבעית של הגבריות והן אינן עומדות כקטגוריה עצמאית, בלתי תלויה. כמו כן, ה"אחרות" של האישה אינה תוצאה של מאורע היסטורי, אלא היא קיימת משחר ההיסטוריה.

ג'ודית באטלר מתייחסת לסוגיית הגדרת המיניות באופן רחב יותר. אף היא מכירה בכוחה של השפה ליצור מציאות מלאכותית, שאותה היא מציגה כטבעית ביותר. היא אף כופרת בהגדרות הפמיניסטיות המבדילות בין "גבר" ל "אישה", ורואה אף בהן אמצעי מדכא כלפי שאר בני האדם הרואים עצמם כמצויים בתווך בין ההגדרות הללו, ועל כן אינם מוצאים את מקומם בתוכן. השפה היא מדיום של כוח, והכוח פועל באמצעות השפה למשל על ידי יצירת קטגוריות המחלקות את העולם ויוצרות תנאים להשתייכות וגיבוש זהות בו.

מישל פוקו התייחס לחלוקה המודרנית של המיניות, לרבות המקום שהועידו לזנות בסדר הזה. לפיו, בראשית המאה ה-17 הייתה סובלנות כלפי המיניות הגסה והמגונה, לעומת המאה ה-19 שבה ההגדרות נעשו נוקשות וברורות יותר. הבורגנות הוויקטוריאנית הגדירה את המיניות בצורה חד-משמעית, המיניות הראויה היא זוג המעמיד צאצאים, ואילו כל שאר הצורות המיניות הוגדרו כסטייה.

המחקר המוצג מבקש לבחון את כל אחת מההגדרות שניתנו לפרוצות במסגרת דיוני ועדת החקירה הפרלמנטארית לסחר בנשים, לאורך שלוש שנות פעילותה מיום הקמתה ועד היום. מטרת המחקר הוא לדון בכל אחת מהמשמעויות וההשלכות של ההגדרות השונות והמגוונות שניתנו לפרוצות על ידי חברי הועדה ואורחיה. השימוש שכמעט תמיד הינו לא-מודע בקטגוריות כגון "הנשים", "קרבנות הסחר", "קרבנות העבירה", "העדות", "הזונות" וכולי מעיד על תפישות עולם שונות ומבטא אותן.

דיון זה בהגדרות ובקטגוריות בהקשר של פרוצות מאפשר לבחון את ההשפעה המעשית של שימוש בהגדרה זו או אחרת על תפישת עולמו של הדובר, ולהפך שהשימוש בהגדרות שונות לאותה תופעה מבטא פערים בהשקפות העולם ביחס לאותה התופעה.

נועם ברוך
מה מותר המתרגם מן המקור? סוגיות בה(ע)תקה מתרבות מקור לתרבות יעד

ההרצאה עוסקת בשיקולי תרגום של טקסטים העוסקים בביאור מושגים. במרכז ההרצאה יעמוד אוצר המילים של הפסיכואנליזה (Vocabulaire de la psychanalyse, 1967) מאת לפלאנש ופונטליס. זהו מילון אנציקלופדי, המקבץ את מושגיה המרכזיים של הפסיכואנליזה הפרוידיאנית ומייחד דיון ביקורתי לכל אחד ואחד מהם. כרך זה תורגם לשפות רבות וזכה למעמד קנוני בספרות הפסיכואנליטית הבינלאומית, כספר יסוד ללימוד הפסיכואנליזה. לצד העיסוק במושגיה של הפסיכואנליזה, יש לטקסט ממד רפלקטיבי מובהק, הבא לידי ביטוי בדיון לאורך הטקסט במגבלותיו של מונח צרפתי מסוים בהשוואה למונח הגרמני-פרוידיאני המקורי. עוד מעלה הטקסט נימוקים להעדפת מונחים צרפתיים חדשים במקום אלה המקובלים בעת חיבורו של אוצר המילים, וכן שיקולים שהנחו את תרגומם של מונחים גרמניים שטרם נמצאה להם מקבילה בצרפתית.

עבור המתרגם העברי, מציב הפן הרפלקטיבי של היצירה אתגר מיוחד הקשור לשאלת הרלוונטיות לתרבות היעד. האם על התרגום להתעקש על הכללת הדיון הרפלקטיבי המופיע במקור? השמטתו מן התרגום לעברית עשויה להיות מוצדקת מנקודת מבט של רלוונטיות לקורא העברי, אך עלולה לחטוא ל"אתיקה" תרגומית בלתי-כתובה המבקשת לבסס אמון ביחסים שבין צרכן התרגום למתרגם, שעיקרם "גילוי נאות" מצד זה האחרון.

דילמה זו תומחש באמצעות המקרה של המונח représentant-représentation, המוצג בטקסט כמקבילה הצרפתית של המונח הגרמני Vorstellungsrepräsentanz, ומופיע כערך באוצר המילים. הטקסט של לפלאנש ופונטליס מציג את הבעייתיות של המונח הצרפתי, בהיותו ביטוי "המתרגם באמצעות שתי מילים סמוכות מאוד מילה גרמנית המורכבת משני שמות עצם שונים מאוד", ומסבירהּ כאילוץ הנובע ממסורת של תרגום פילוסופי לצרפתית. המונח המוצע בתרגום לעברית של אוצר המילים הוא "נציג דימויִי": מונח זה חומק מן הבעייתיות שמציגים לפלאנש ופונטליס בקשר למונח הצרפתי, אך יוצר בעיה אחרת הקשורה בחריגה מן התרגום העקבי לעברית של המונח représentation (Vorstellung) כ"ייצוג". ניתוח הדוגמה ישמש לביסוס הטענה כי גבולות האסור והמותר ב"דיווח" התרגומי אינם קשיחים, אלא נגזרים במידה רבה מאופי הטקסט ומהתפקיד שנועד לו בתרבות היעד.

יצחק גוטליב
על לשון השו"ת מן ההיבט הלשוני-חברתי

לשון השאלות והתשובות (שו"ת) זכתה לתשומת לבם של חוקרים בעבר. מ' קדרי הניח קווים כלליים להגדרת התחום במאמרו "כיוונים בחקר לשונה של ספרות השו"ת" (לשוננו נ [תש"ן], 231-245) וצ' בצר ז"ל הרבה לעיין בתצורות דקדוקיות שונות בעקבות עבודת הדוקטור שלו, "תורת הצורות של לשון השאלות והתשובות במאה ה-19". ברצוני לבדוק את לשון השו"ת מזווית שונה. שאלתנו היא בתחום הבלשנות החברתית: האם התרחש תהליך של שימוש הולך וגובר במונחים עבריים בלשון תשובותיהם של פוסקים בחו"ל שפעלו בשנים מאז קום המדינה ועד היום? האם הדבר – בין שקרה כדבר הזה ובין שלא – תלוי במאפיינים לשוניים, כגון השפעת שו"תים שנכתבו על ידי פוסקים בארץ, השפעת ספרות תורנית כללית שנכתבה בעברית, או שמא במאפיינים חוץ-לשוניים, כגון מידת "הציונות" של אותו פוסק? האם יש מניע אידיאולוגי לשימוש או לאי-שימוש במינוח עברי בספרות השו"ת?

נעסוק בעיקר בתשובותיו של הרב משה פיינשטיין ז"ל (אגרות משה, 8 כרכים, תשי"ט-תשנ"ו), שנחשב במשך שנים רבות כגדול הפוסקים בארה"ב (נולד ברוסיה 1895, נפטר בארה"ב 1986). לשם ביקורת מסקנותינו נעיין גם בתשובותיהם של הרב יואל טייטלבוים, הרבי מסטמר (דברי יואל) וכן שו"ת שרידי אש של הרב יחיאל יעקב ויינברג (2 כרכים, תשכ"ו) ובתשובותיהם של פוסקים בארץ, שו"ת מנחת יצחק, 10 כרכים, תשל"ט-תש"ן (הרב יצחק יעקב וייס, אב"ד העדה החרדית) והרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר, 10 כרכים, תשי"ד-תשס"ד).

המחקר היחיד שמצאתי שמתקרב לניתוח מסוג זה הוא:

• Mark Washofsky, "Responsa and the Art of Writing: three examples from the 'Teshuvot' of Rabbi Moshe Feinstein", An American Rabbinate (2000), pp. 149-204.

וושופסקי מעוניין בשאלה הרמנויטית – איך כתיבת שו"ת יוצרת עולם משלו, שבו הפוסק יכול לומר את דברו לכל באי אותו העולם. ניתוח זה דן במעשה הכתיבה ובפרשנותו ברמה תיאורטית, אך איננו מחקר סוציו-לינגוויסטי. מכל מקום, אפשר לראות בו דוגמה לניתוח ספרות השו"ת מעבר לרמה הדקדוקית-תיאורית. כמה ממסקנותיו נוגעות גם להיבט החברתי-לשוני (המאמר הנ"ל, עמ' 180-181).

איך נבצע את המחקר? ברמה הבסיסית ביותר, האם שמות-עצם שהכיר הרב פיינשטיין משפת-האם שלו, יידיש, כגון רעטאך (צנון), מערן (גזר) הוחלפו בתשובות מאוחרות יותר למילים עבריות? באותו כרך מצאנו "מרעטשנא קאשע" (אגרות משה 1, סימן ס"ה) מול "דייסא" (שם, סי' עג). וכן המונח האנגלי "סטראבערעס" ל"תות-שדה". האם "סטעפס" עבר באיזה שלב שהוא ל"בולים"? אפשרות נוספת היא השוואה בין שו"תים מן הארץ ומן התפוצות בתחומים שווים, כגון תחום המכשור הרפואי. האם הייתה הפריה הדדית בנושאים שנדונו לרוב אצל כל הפוסקים המודרניים בארץ ובחו"ל (הפריה מלאכותית, קביעת רגע המוות, מכשור רפואי בשבת)?

משהו על תהליך כזה ניתן ללמוד מן ההבדל בין שבעת הכרכים שהופיעו בחיי המחבר (אג"מ 1‑7) מול הכרך השמיני (תשנ"ו) שהובא לדפוס על ידי נכדיו, כשאחד מהם הוא ישראלי. הנה מתוך דבריהם שם, עמ' 2: מרן זצ"ל היה משתמש במילים בלע"ז, בעיקר בלשון המדינה באמעריקא, כדי שדבריו יובנו למעיינים שם. כדי שדבריו יובנו ללומדים בארץ הקודש, עשינו כהוראתו בכרכים הקודמים ותרגמנו מלות הלע"ז ללשון הקודש, ורק בפעם הראשונה בסימן שמילת הלע"ז נזכרת, שמנו אותה בסוגריים עגולות לאחר תרגומה ללשון הקודש.

הנה כי כן התהליך שאנו רוצים לעקוב אחריו, אלא שכאן נעשה הדבר על ידי יורשיו, כדי שיובנו דבריו גם בארץ. אך חשוב לציין כי לפי דבריהם תהליך זה יזם המחבר עצמו בכרכים הקודמים. לא רק שמות-עצם הוחלפו: ההקדמה מציינת "שהתרגום ללשון הקודש לא הבחין כמה פעמים בין לשון זכר ללשון נקבה והיו בו אי אלו שיבושי לשון". אם היה מדובר בספרות השו"ת מדורות קודמים, ייתכן ששיבושים אלה היו נחשבים כחלק מסגנון התשובות. והנה לאור העובדה שיש בארץ עברית תקנית, נושא התיאום הדקדוקי ותיקונים לשוניים אחרים קמו לתחייה והדבר תוקן בתשובות הרב פיינשטיין. ודאי שיש כאן מניע חוץ-לשוני, ונראה לנו שהמניע הזה לא היה מתקבל על ידי פוסקים אחרים בחו"ל. כפי שאמרנו, המטרה המוצהרת של מחקרנו היא קליטת העברית החדשה בספרות השו"ת מאז קום המדינה: אצל מי ובאיזו מידה?

תמר גינדין עילם
מלשון מיעוטים ללשון מהגרים: המרכיב העברי והמרכיב הישראלי בלשונם של עולי יזד

Being one of the basic features common to the majority of Jewish languages, the Hebrew component comprises one of the most significant characteristics of a Jewish language, some say the most significant. Its extent varies from one language to another, as well as between different genres and speakers within each language. Judaeo-Iranian dialects in general have very small, sometimes nonexistent Hebrew components.

Immigrant language naturally absorbs vocabulary and calques from the common tongue before being subsumed by it. Israel serves as a natural "laboratory" where languages and dialects once categorized as minority languages become immigrant languages. The uniqueness of this "laboratory" lies in the intriguing situation, where the substratum and superstratum are different stages of one and the same language.

The present paper presents some of the problem and solutions in the study of such "sandwich languages", exemplified Judaeo-Yazdi (JY) research. JY was the dialect spoken by the inhabitants of the northern Jewish neighborhood in Yazd, a city in Central Iran. When recorded in Israel in the late 1990’s, most informants have already been in Israel for quite a few years. Their Hebrew is good and their JY contaminated – to various degrees – with Israeli Hebrew. Some phonological, semantic and syntactic clues may serve to distinguish the Hebrew component from "the Israeli component", but in many cases the riddle remains unsolved.

ביבליוגרפיה חלקית

• לוי, אבנר (1979). "לשונות יהודיות במזרח ובמערב", פעמים 1, עמ' 58-66.
• נצר, אמנון (1987). "עיונים בשפת הדיבור של יהודי פרס", תרבות והיסטוריה, עורך י. דן. ירושלים: משגב ירושלים. עמ' 19-44.

• Gindin, T. E. (1998) "A Partial Grammar of the Jewish Dialect of Yazd", Unpublished MA portion of a Direct Doctoral Program, The Hebrew University, Jerusalem.

לאה גרפינקל
"המנגינה נשארת" - היידיש בפי גיבורי מאיר שלו

גיבוריו של מאיר שלו הם גיבורי העלייה השנייה והשלישית שהגיעו במחצית הראשונה של המאה העשרים ממזרח אירופה לעמק יזרעאל. את קורותיהן של משפחות המתיישבים ברומנים של מאיר שלו מתעד בדרך כלל הדור השני או השלישי. התיעוד נעשה לרוב מתוך הבזק לאחור בנקודת זמן שבה המתעד עצמו כבר מבוגר יותר מן המתועדים. מרחק זה מאפשר את הכפילות הפרדוקסאלית של סובייקטיביות ואובייקטיביות והן דרות בכפיפה אחת. (כפילות זו היא רק אחת מני רבות. אצל שלו נמצא: זוגות תאומים, מראות מכפילות ועוד.)

הסובייקטיביות נגרמת מעצם ההתבוננות של המתעד-המספר או של המתעד-הזוכר. זה המספר, מטבע עיסוקו הוא בורא, אבל בורא בדאי. זה הזוכר איננו בורא, אבל זיכרונותיו עושים בו כבתוך שלהם. הם אלה הבוררים מתוך עצמם את העיקר מן הטפל, הם מעצימים חוויות, מחלישים אותן, מוסיפים עליהן וגורעים מהן. האובייקטיביות נגרמת מן הפרספקטיבה שבמרחק המאפשרת למתעד לציין את התוצאה הסופית.

דברי יתייחסו לתוצאה זו בהיבט הלשוני הבא: המתעד המשוחרר מכבלי האידיאולוגיה של אבותיו או סביו, זוכר אותם מדברים בעברית. אבל הוא גם זוכר את המילים, הביטויים וה"מנגינה" של היידיש שבפיהם. אתבסס בעיקר על הרומנים:"עשו", "רומן רוסי" ו"כימים אחדים".

עמוס דודי
קווים למעמדה של העברית הליטורגית בקטלוניה של ימי הביניים

העברית שימשה בקטלוניה של ימי הביניים בעיקר לצורכי כתיבה. שימושה בא לידי ביטוי כלשון ליטורגית בתפילה, בקריאה בתורה, בספרות הרבנית של חכמי קטלוניה, בכתובּות ועוד. העיון בטקסטים ליטורגיים מנוקדים מעלה כי לעתים משתקפות מהם תופעות לשוניות האופייניות בעיקר ללשון חיה. מכאן עולה השאלה הדורשת עיון עד היכן מגיע כוח עמידתה של הלשון הליטורגית, לשון המועברת במסורת של קריאה ותפילה, בפני לשונות הדיבור הרומאניות של יהודי קטלוניה.

במסגרת המצומצמת של ההרצאה יידונו תופעות לשון שהן פרי אנלוגיה, גררה וכדומה, וכן תופעות סינטקטיות ומורפו-סינטקטיות המשתקפות מכתיבן ומניקודן של מילים בטקסטים בתר-מקראיים שבמחזורי קטלוניה שבכתבי יד מן המאות ה‑13 עד ה‑15.

ביבליוגרפיה חלקית

• ע' דודי, 'תרומתם של מחזורי קטלוניה להכרת המציאות הלשונית בקטלוניה בתקופה הנוצרית', מחקרים בלשון ה-ו, ירושלים תשנ"ו, עמ' 463-443.
• -‑‑, 'מחזורי קטלוניה המנוקדים: בעיות המחקר שבכתבי יד מתקופת ספרד הנוצרית', קרית ספר סד (תשנ"ב-תשנ"ג), עמ' 1076-1067.
• ש' מורג, העברית שבפי יהודי תימן, ירושלים תשל"ג, עמ' 284-271.
• א' (רודריג) שורצולד, 'סוגי לשון וספרות ביהדות הספרדית', פעמים (תשנ"ב), עמ' 12-6.

דויד דורון
מה נשתנה בהתקרב פסח תשס"ה בעברית הפלסטינית המשודרת?

נושא ההרצאה הוא תופעות בתחומי הפונולוגיה, המורפולוגיה, התחביר והסמנטיקה, כפי שהן משתקפות בשידורי הטלוויזיה הפלסטינית בעברית בחודשים הראשונים של שנת 2005. אלו הן דוגמאות מממצאי עיון בלשונם של הטקסטים המשודרים הללו, מול לשון העיתונות העברית הישראלית המשודרת והכתובה הנהוגה בתקופתנו.

הממצאים הם פרי בחינת הלשון בשידורי הטלוויזיה הפלסטינית בעברית לאחר מות יאסר ערפאת, והשוואתם עם ממצאי עיון קודם בלשון השידורים בתקופה שלפני כן. קדם לשניהם מחקר שבחן, בטרם החלו השידורים העבריים, את העברית הכתובה בפרסומים של הרשות הפלסטינית. הערך המוסף במחקר השידורים, מלבד אימוּת הממצאים מן החומר הכתוב והרחבתם, הוא יכולת ההתחקות הישירה אחר הגיית השַּדרים. עתה היה לנו גם עניין כללי לבדוק אם שינוי האווירה, עם סיום האינתיפאדה לכאורה, יוצר אף תנופה חיובית כלשהי ביחס הממסד הפלסטיני הרשמי אל השפה העברית לשם ניצולה האפשרי בתקשורת ככלי בעל משקל להשגת מטרות בדעת הקהל הישראלי. אף חיפשנו תופעות נוספות שהעלאתן עשויה לתרום, מעֵבר לדיון התיאורטי, גם לשיפורה של הוראת השפה העברית בקרב לומדים ערבים.

ההשוואה מראה דמיון ברוב התופעות. אמנם נוספו מספר קריינים לצוות, וההגייה של שניים מהם טובה יותר, אולם ככלל, הגישה הרשלנית לא השתנתה. כבעיונים הקודמים, חלק ניכר מהתופעות שנמצאו הוא בהשפעת הערבית: יש ששפת האם היא הגורם הישיר והתופעה היא בבואתה, ויש שתכונות מסוימות משתקפות באורח לא ישיר בלשון השידורים. נוצרים גם תיקוני יֶתר שאינם בהשפעת הערבית, ומעגליהם סובבים בתוך העברית הנידונה. תורמות לַתמונה גם בחירות לקסיקליות בלתי מקובלות, שהן נחלת מי שאינו דובר לשון מסוימת כשפת אם או כשפת יום-יום שגורה. מצויות אף תופעות בלתי תקניות או בלתי מקובלות בלשון הרשמית שהמתרגמים קלטו מן העברית הדבוּרה, אך אין בידיהם כלי הביקורת – האוזן הילידית – להימנעות מתופעות אלה.

אף הפעם נראה כי אין השוני המתואר נובע דווקא מהבדלי שיח בין שתי הלשונות, אלא במידה רבה מחוסר לימוד שיטתי מספיק וחוסר ניסיון מעשי. מכאן עולה ביתר שׂאת הצורך, המתחזק דווקא מן הקִרבה הלשונית, להורות עברית לדוברי ערבית תוך הצגה מעמתת מתמדת ותרגול אינטנסיבי של תבניות הלשון השונות.

ביבליוגרפיה חלקית

• אבו בכר, ר', השפעת לשון האם בקרב נבחנים ערביים בבחינות הבגרות בעברית לערבים, עבודת דוקטור, רמת-גן תשס"ב.
• דורון, ד', "עיוני מילון וסמנטיקה בעברית שבפרסומים של הרשות הפלסטינית", בין עבר לערב, ג (תשס"ד), עמ' 231-211.
• דורון, ד', "עיוני כתיב, פונטיקה ותצורה בעברית שבפרסומים של הרשות הפלסטינית", לשוננו לעם, נה (בדפוס).
• הנקין, ר', "בין ערבית לעברית ברהט שבנגב – סקירה ראשונית על הלשון המשרדית המעורבת", מסורות, ט-יא (תשנ"ז) = ספר היובל לגדעון גולדנברג, עמ' 381-363.

מיכל הלד
"אמא", "מאדרי" או "מאמה"? למשמעותם של חילופי צופן בסיפוריהן האישיים של מספרות עממיות דוברות ספרדית-יהודית

זה כעשרים שנה נפגשת בירושלים קבוצת נשים המספרות זו לזו סיפורי עם בספרדית-יהודית (לאדינו), אשר בזמננו כמעט שחדלה להיות לשון דיבור חיונית. עבודת הדוקטור שלי הוקדשה לפענוח סיפוריהן האישיים של נשים אלה מנקודת מבט רב-תחומית: לשונית, ספרותית ופולקלוריסטית. בהרצאתי אתמקד בחילופי הצופן - אחת התופעות הבולטות שנגלו לפני במסלול העבודה המחקרית. אדגים את התופעה הלשונית בהקשריה התיאורטיים ואחר-כך אתייחס אליה כאל אסטרטגיה סיפורית וכאל מבנה המאיר את תוכני השיח שהוא נתון בו.

סוג הלשון המשמש לתקשורת בקבוצה מסוימת מכונה צופן (code). מכך יוצא שחילוף-צופן (code switching) הוא מעבר משימוש בצופן לשוני אחד לשימוש בצופן לשוני אחר במסגרת אותו שיח על ידי אותו/ה דובר/ת. הסיפורים האישיים שתיעדתי הם בעיקרם רצף דיבור ס"י שוטף. ויחד עם זאת, שנים רבות של חיים בסביבה לשונית עברית, כמו-גם העובדה שהמספרות יצרו את סיפוריהן האישיים באוזני נמענת המייצגת את ההוויה הישראלית בת זמננו, נתנו את אותותיהן בלשונן, ורכיבים עבריים בודדים נשזרו ברצף הדיבור הסה"י שלהן. במקרים אחדים אף עצרו המספרות את שטף הדיבור בס"י והחליפוהו בקטעי שיח עבריים ארוכים יחסית.

יש הסבורים שחילופי הצופן החלים בשיח הסה"י כיום מעידים על החלשות הידע של הדוברים בס"י. בניגוד לעמדה זו, המספרות שאת חילופי הצופן שלהן אבחן להלן הפגינו שליטה ילידית בס"י. התפיסה שתנחה את הדיון בסיפוריהן גורסת כי מעברים לשוניים משמשים סימני דרך סיפוריים, כי הם מאפשרים למספרות לעצב את הנרטיב שלהן ולהדגיש את תכניו. אדון בחילופי צופן שחלו בדברי שלוש מספרות, ואתמקד בקטעי שיח שחולקים מכנה משותף מצד התוכן: כולם עוסקים ביחסן של הדוברות אל אימותיהן; חלקם מתארים גם את יחסן אל בנותיהן. העובדה שחילופי צופן רבים התרחשו בנקודות אלה בסיפורים משקפת את מרכזיות נושא האמהוּת בתפיסתן של המספרות. הקריאה המקורבת בקטעי שיח אלה מעידה על הפוטנציאל הגלום בבדיקתם המדוקדקת של חילופי הצופן לא רק כתופעות לשוניות אלא גם כתופעות מבניות המשקפות רובדי משמעות ותוכן מרכזיים לסיפורים שהן נתונות בהם. כמו כן תיבחן תופעת חילופי הצופן גם כמשקפת את מצבה של הלשון הספרדית-היהודית בישראל בזמננו במגעה עם העברית החדשה. הצגת הנושא תלווה בדוגמות מדברי הנשים שרואיינו במסגרת המחקר שההרצאה מבוססת עליו.

ביבליוגרפיה חלקית

• תמר אלכסנדר-פריזר, מעשה אהוב וחצי, הסיפור העממי של יהודי ספרד, ירושלים תש"ס.
• תמר אלכסנדר-פריזר, מילים משביעות מלחם, לחקר הפתגם הספרדי-יהודי, ירושלים ובאר-שבע תשס"ד.
• דוד בוניס, היסודות העבריים והארמיים בספרדית-היהודית החדשה (ג'ודזמו), ירושלים תשנ"ג.
• מיכל הלד, "'אנדי 'סטאן טודאס לאס קונסיז'אס' ('איפה הן המעשיות כולן?'):על השתקעותם של סיפורי עם בסיפורה האישי של דוברת ספרדית-יהודית מירושלים", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי כ"ג, (בדפוס).
• מיכל הלד, 'ב'ין, טי קונטארי מי 'סטורייה – "בואי, אספר לך את סיפורי": סיפוריהן האישיים של מספרות עממיות דוברות ספרדית-יהודית – מחקר רב תחומי', עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ד.
• גלית חזן-רוקם, 'חקר תהליכי התמורה בסיפור העממי', מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, ג (תשמ"ב), עמ' 137-129.

• Tracy Harris. "Code-switching in Contemporary Judeo-Spanish" In: Stillman, Y.K. & Stillman, N. eds, From Iberia to Diaspora, Studies in Sepharadic History and Culture, 1999.
• Shana Poplack, "Sometimes I'll start a sentence in Spanish Y TERMINO EN ESPANOL: Towarrd a typology of code-swithching", Linguistics 18, 1980 p.585.
• Peter Auer, ed. Code-Swithching in Conversation, Language Interaction and Identity, London and New York, 1998.

שושנה וייך‑שחק
בין שירה לדיבור ברפרטואר שירי הילדות של היהודים הספרדים

בהרצאה זו יובא רפרטואר של שירי ילדותם של יהודי ספרד, כפי שהם נשמרו בזיכרונם המופלא של המידענים שהקלטתי, כאשר משתלב ברפרטואר הזה הביצוע בדיבור עם הביצוע המוסיקלי. בניתוח הדוגמאות נוכל לעמוד על האפיונים המלודיים והקצביים של הרפרטואר. ההרצאה תלווה בהדגמות בווידיאו והדפסת הטקסטים המובאים.

In the Judeo-Spanish oral tradition, the repertoire of the Sephardic childhood offers a singular example of performances which fall between speech and music. Clearly enough, a similar phenomenon can be observed also in the Liturgical reading of the Holy texts (in Hebrew or in Ladino translation). But here I will refer to a well defined and integral part of the oral repertoire of the Sephardic Jews in their vernacular language, called "Judezmo" in the Eastern Mediterranean communities, and "Hakitia" in those from Northern Morocco. This language, in its two dialects, developed from the Medieval Spanish spoken in the Iberian Peninsula before the Jews final expulsion in 1492, with the addenda of Hebrew and Aramaic words and terms from the languages of the area where they established their communities around the Mediterranean. Such linguistic features appear also in the children's repertoire that is the subject of this presentation.

With a series of Video examples from the repertoire that our informants remembered from their own long-past childhood, I hope to present various characteristics of this particular repertoire, in their texts and in their musical aspects as well as some remarks about their social function. Special attention will be given to the relationship between musical structures and textual content.

The examples to be presented belong to the traditions of Rhodes, Tetuan, Alcazarquivir, Saloniki and Izmir.

רחל ויסברוד
ההתמודדות עם ביטויי גזענות בתרגום הספרותי לעברית

מטרת ההרצאה לבחון את דרכי ההתמודדות עם ביטויי גזענות הכלולים ביצירות מקור בתרגום הספרותי לעברית ולעמוד על שינויים שחלו בהן על ציר הזמן. בעבר בדקתי את ההתמודדות עם ביטויי אנטישמיות בתרגום הספרותי לעברית (ויסברוד, טרם פורסם). הפעם ברצוני להתמקד בביטויי גזענות שאינם מכוונים כלפי יהודים דווקא אלא כלפי קבוצות אחרות (כגון שחורים, צוענים) ולבדוק אם סף הסובלנות לאנטישמיות ולגזענות כלפי קבוצות אלה הוא שונה.

הבסיס התיאורטי הוא מושג הנורמה כפי שפותח בחקר התרגום בעיקר על ידי טורי (למשל Toury, 2000). לפי טורי, הנורמות מכתיבות אילו יצירות יתורגמו בכלל (לענייננו, האם יתורגמו יצירות המכילות ביטויי גזענות או יצירות מאת סופרים המוכרים כגזענים). כמו כן הן קובעות את אופן התרגום בפועל ואת מיקומו על ציר דמיוני הנמתח בין שני קטבים: אדקווטיות (שחזור תכונות המקור) וקבילות. המגמה לקבילות יכולה לבוא לידי ביטוי ברמות שונות של הטקסט: הלשונית (התאמת הטקסט ללשון היעד בכלל או לגזרה מסוימת בתוכה), הספרותית (התאמת הטקסט למודלים ספרותיים מתוך רפרטואר מערכת היעד, במונחיו של Even-Zohar, 1990) והחברתית-תרבותית (התאמת הטקסט למנהגים, מסורות, ערכים והשקפות-עולם של התרבות הקולטת). לענייננו רלוונטית בייחוד המגמה לקבילות ברמה החברתית-תרבותית, העשויה להשפיע על הטיפול בביטויי גזענות. היא יכולה להכתיב התייחסות אפולוגטית או ביקורתית אליהם במבוא, באחרית דבר או בהערות שוליים (אסטרטגיה שקודמה על ידי Venuti, 1992), שינוי ואף העלמה שלהם.

על הבסיס התיאורטי הזה ייבדקו יצירות שתורגמו לעברית, אף על פי, או בלא תלות בכך, שיש בהן ביטויי גזענות מובהקים (לדיון באחדות מהן ראו בק, 2000). בחירת טקסטים מגוונים מבחינת שפות המוצא שלהם, המודל שבבסיסם, ייעודם למבוגרים או לילדים וזמן כתיבתם ותרגומם תאפשר לקדם מחקר על תולדות התרגום הספרותי מהפרספקטיבה של היחס לגזענות. מחקר כזה עשוי לשפוך אור על התרבות הישראלית ועל שינויים ערכיים ואידיאולוגיים שחלו בה אף מעבר לתחום התרגום.

ביבליוגרפיה חלקית

• בק, אירית, 2000. "לא לובנגולו לא מלך זולו", מסע אחר 108, עמ' 60-52.
• ויסברוד, רחל, טרם פורסם. "ההתמודדות עם ביטויי אנטישמיות בתרגום הספרותי לעברית". [הרצאה בקונגרס העולמי ה-12 למדעי היהדות, 1997.]

• Even-Zohar, Itamar, 1990. "Polysystem Theory", in his Polysystem Studies (Poetics Today 11:1), pp. 9-26.
• גרסה מעודכנת נמצאת באתר של המחבר, שכתובתו: http://www.tau.ac.il/~itamarez/
• Toury, Gideon, 2000. "The Nature and Role of Norms in Literary Translation", in: The Translation Studies Reader, ed. Lawrence Venuti (London and New York: Routledge), pp. 198-211.
• Venuti, Lawrence, 1992. "Introduction", in Rethinking Translation - Discourse, Subjectivity, Ideology, ed. Lawrence Venuti (London and New York: Routledge), pp. 1-17.

כרמל לידיה ויסמן
שפת ה"פקצות" בבלוגים

יצירתיות ומשחקיות טקסטואלית היו ממאפייניה של קהילת החלוץ של גולשי האינטרנט בתחילת שנות ה-90 והיוו מוקד למחקרים רבים שעסקו בתרבות ה"האקרים". ה"האקרים" השתמשו בפונטים בצורה יצירתית על מנת ליצור לעצמם כינויים ייחודיים והמציאו שפת כתיבה שונה באנגלית שחוקיה התפרסמו במסגרת "מילון ההאקרים" והם משמשים רבים מאיתנו כיום בדוא"ל ובאינטראקציות ברשת האינטרנט. בישראל כיום, כאשר חלקים נרחבים מהאוכלוסייה גולשים ברשת, נראה שהמשחקיות הטקסטואלית עוברת למגרשן של הנערות המתבגרות הכותבות בלוגים (בלוג=פורמט "הוצאה לאור" באינטרנט, פשוט, מהיר וזמין לכל אחד, המתפקד לרוב כיומן אישי מקוון).

באתרי הבלוגים הישראליים פורחת תת תרבות של נערות בגילאי 11-16, בעלות רקע סוציו-אקונומי מגוון, לרבות עולות מרוסיה, המשלב בין סטריאוטיפ ה"פרחה" לסטריאוטיפ ה"צפונית". נערות אלו מנהלות יומנים אישיים בעלי מאפיינים ויזואליים מובחנים (שימוש בגווני הורוד, תמונות מנצנצות ודימויים הנחשבים ל"קיטש") וזכו לכינוי "פקצות" (ביחיד: פקצה). הפקצות פיתחו שפת-כתיבה ייחודית העושה שימוש יצירתי במקשי מקלדת וספרות שונות על מנת ליצור פונט עברי משלהן. הנה א"ב הפקצות הנוכחי (אין כרגע תחליפים לכל האותיות):

• א או x או %
• ב 2
• ו 1 או !
• ט 6
• י * או + או ' (גרש) או ^
• ל 5
• מ N
• נ J או [ או (
• ס 0 או O
• ע y
• פ 9
• צ 3
• ר 7
• ש w או e

לפיכך המשפט "אני פצצה פגזית ומושלמת" עשוי להיכתב כך: %[^ פ33ה 9גז^ת 1N!W5Nת

בנוסף למאפיינים הויזואליים, שפה זו הולכת ומתפתחת בכיוונים נוספים, כגון: מקשי מקלדת כתחליף למצלול (המילה "מהממת", למשל, תכתב כך: 100NNת), קיצורים השואבים משפת הודעות הטקסט הסלולאריות (גמני=גם אני, צומי=תשומי, תשומת לב); וכן ביטויים פופולאריים בתרבויות נוער בשפות זרות הנכתבות בכתיב עברי. הביטויים הנפוצים שואבים מתרבות הנוער האמריקאית העושה שימוש במילה Likeבאופן דומה למילה "כאילו" בעגה הישראלית; והמילה mui, "מאוד" בספרדית, שחדרה לעגה בעקבות הסדרה הארגנטינאית "המורדים". משפט אופייני לפקצה יהיה אם כן (ללא הכתיב המיוחד): "אני לייק סו נהניתי במסיבה, היה מוי מדהים". הדוגמאות נבחרו בהתאמה לשיח הפקצות, הנסב סביב בילויים ויחסים, תוכני תקשורת, צרכנות ומותגים, תוך שימוש רב בסופרלטיבים; בנימת כתיבה של שמחה תמידית ושפע בטחון עצמי, כמו גם התיילדות, קטנוניות ואגוצנטריות. לעתים קרובות הפקצות כותבות בשגיאות כתיב בולטות באופן מכוון, כמעין חתרנות כלפי השפה העברית.

הפקצות הן תופעה ישראלית אך הן מושפעות מתרבות נוער גלובלית המתקיימת בבלוגים בחו"ל, בתכני תקשורת ובערכים הקשורים במותגים כגון בובות ה"Brats". במזרח הרחוק, בייחוד ביפן ובסינגפור, נראה כי קיימת תת תרבות של נערות העסוקות בנושאים דומים עם דגש חזק על תרבות צרכנית ומותגים והתיילדות מכוונת, כחתרנות כלפי התרבות המסורתית. הבנת שיח הפקצות הישראלי ומשמעויותיו הפוליטיות במובן הרחב דורש מחקר נוסף.

דוגמא לבלוג של פקצה: http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=60412

אלדעה ויצמן ולאה קוזמינסקי
שם דפוסי שיח באירועי סינגור עצמי

סינגור עצמי הוא פעולה שבמסגרתה האדם מדבר בעד עצמו, מגן על זכויותיו ומבטיח שיסופקו לו השירותים העונים על צרכיו. לומדים עם לקויות למידה עשויים להתקשות בייצוג עצמי מכיוון שהם אינם מודעים בהכרח לכוחותיהם, לקשיים שבבסיס הלקות ולדרכי הפיצוי שבאמצעותן יעקפו את הקשיים הללו. הם גם אינם מזהים את מעגלי התמיכה האישיים והזכויות שלהן הם זכאים. לפיכך הם עלולים לחוש חוסר אונים ביחס ליכולתם להשפיע על הצלחותיהם הלימודיות. תכנית מס"ע היא תכנית מובנית המכשירה לומדים לייצג את צרכיהם בתוך מערכת החינוך ולהציע דרכי פתרון והתאמות סבירות כדי לקדם את הישגיהם (קוזמינסקי, 2004).

מחקרים בתחום הסינגור העצמי התמקדו עד כה בניתוח תוכן. בהרצאה זו נציג מחקר הבוחן את התוצרים הלשוניים של משתתפי תכנית מס"ע מנקודת מבט לשונית פרגמאטית. במחקר זה משתתפים תלמידים הלוקחים חלק בתכנית מס"ע, והוא בוחן את מאפייני הסינגור העצמי שלהם לפני השתתפותם בתכנית ואחריה. סינגור עצמי נתפס כאירוע שיח המערב יחסי תפקיד וכוח מורכבים, הנובעים ממעמדו החברתי של המוען כלומד בעל לקות מחד גיסא, ומאופיו של אירוע הסינגור כמכביד על הנמען מאידך גיסא. מורכבות זו נבחנת במחקר במונחים של נימוס חיובי ושלילי (Brown & Levinson, 1987).

מערך המחקר: 26 תלמידים עם לקויות למידה נחשפו לשמונה אירועים שונים, המצריכים סינגור, בהקשרים משפחתיים, לימודיים וחברתיים. האירועים נבדלים זה מזה ברמות שונות של יחסי כוח והכבדה (Blum-Kulka et al. 1989), ובהם פנייה אל בן משפחה, מורה, חבר, יועצת חינוכית ומנהלת. כל נחקר הקשיב לתיאור האירועים, שהוצגו לפניו בעל-פה על ידי החוקר באופן רנדומאלי, והתבקש להגיב עליהם. האירועים הוצגו לפני הנחקר טרום ההשתתפות בתכנית ההנחיה ולאחריה. המחקר מתמקד בניתוח פרגמאטי של פעולות הדיבור המתבצעות על ידי המסנגר, ובוחן את ערכן במונחים של פגיעה בדימוי (face) של המוען והנמען.

ביבליוגרפיה חלקית

• קוזמינסקי, ל' (2004). מדברים בעד עצמם. תל אביב: הוצאת יסוד ומכון מופ"ת.

• Blum Kulka, S., J. House and G. Kasper (Eds.) (1989). Cross-Cultural Pragmatics: Requests and Apologies. Norwood, NJ: Ablex.
• Brown, P. and S. Levinson (1987). Politeness: Some Universals in Language Usage. Cambridge: Cambridge University Press.

צביה ולדן
נועם הליכותייך המתחדשות: על השימוש בתואר רב או רבה כמשל

האישה הראשונה שהוסמכה לרבנות מתקדמת בארץ – נעמה קלמן - קיבלה את התואר בשנת 1991. בשיחה שקיימתי אתה היא סיפרה לי, כי לפניה עמדו שתי חלופות בלבד: רבנית או רב. "ראשית, לא רציתי להיקרא רבנית. שנית, חשבתי שעל-ידי זה שאשתמש בתואר רב, אשפיע על הדימוי של המילה והוא יתרחב. אבל אני זוכרת, שפנינו לאקדמיה, והם לא פסקו הלכה". לרבה נעמה פנו בתואר: מורתנו הרב, ואני תמהה אם עובדה זאת אכן שינתה את הדימוי של המילה, גיוונה והרחיבה אותו. שאלתי את נעמה מה שפת-האם שלה, והיא השיבה "עליתי ארצה בגיל 21; יכול להיות שיש כאן השפעה של האנגלית, שבה, כמובן, משתמשים באותה מילה לזכר ולנקבה". האומנם כמובן?

בשנת 2001 קיבלה הרבה מירה רז את סמיכתה, והייתה לראשונה שעל תעודתה הופיע התואר בלשון נקבה. תמר דבדבני קיבלה את סמיכתה בשנת תשס"ג, 2003 ואף היא בחרה בתואר רבה: "השימוש בתואר רבה הוא בו-זמנית מאיים ומאתגר; הוא מאיים על גברים רבים ומזמין תגובות עוינות, מתגוננות אמנם, אך גם אלימות (היית צריכה להיקרא רבה – ללא דגש בבית – כדי שזה יתחרז עם זבה...); מאתגר משום שהוא תואר שלא היה קיים עד היום, ולפיכך ניתן ליצוק לתוכו משמעויות חדשות".

דבדבני צודקת משום שהיווצרות מילה חדשה, ועוד יותר מכך ההיקלטות שלה בשפה, הן עדויות לצורך מתעורר בשיח. כשמילה חדשה נולדת היא מעידה על שינוי בתפישה החברתית-תרבותית. באותה מידה, כאשר מילה כזאת משתלבת בשיח היא משפיעה גם על הדוברים שלא הכירו אותה קודם לכן ומעוררת אצלם צורך חדש או התרחבות במודעות.

לא כל הנשים בוחרות להיקרא בלשון נקבה, ואף לא כל הגברים מבכרים אותה. הרב משה זמר מספר על תופעה מעניינת ומפתיעה בקרב בוגרות בית המדרש לרבנים. על-אף שלרשותן עומדת כיום האפשרות לבחור בתואר רבה, יש ביניהן כאלה המעדיפות להיקרא 'רב'. בעיני אחת מהן יש לתואר 'רב' מִשנה תוקף, סמכות ויוקרה בעיני הציבור הרחב. טענה נוספת היא כי השימוש בתואר 'רב' מדגיש את היותה חוליה בשרשרת המסורת.

בעבודתנו נתאר את הגורמים השונים המשפיעים על ההחלטות מתי וכיצד להשתמש בצורת הנקבה; נשווה את המצב בעברית למצב בצרפתית, ואולי גם באנגלית.

שושי וקסמן
לא על הטקסט לבדו – מיפוי קונספטואלי לאופני שילוב בין טקסט לתמונה בסוגות המיועדות ילדים

מטרת המחקר המוצג הייתה בניית כלי קונספטואלי אשר ימפה באופן פנוראמי את כל התופעות הקיימות בתרבות הקשורות לאופני שילוב טקסט ותמונה במערכים סמיוטיים הכוללים משאבים ייצוגיים אלה. כלי זה נתפס כבסיס חיוני לתוכנית לימודים המתייחסת להתפתחויות עכשוויות במחקר ובתיאוריה ביחס לאוריינות.

ההקשר התיאורטי המרכזי של עבודה זו הוא תיאוריית הרב אורייניות (Multiliteracies) (The New London Group, 2000), תיאוריה המציעה לכלול בהמשגה, במחקר ובפדגוגיה ביחס לאוריינות, את צורות עיצוב המשמעות המתקיימות בפועל בתרבות. אחת ההשלכות הישירות של תיאורית הרב אורייניות היא מתן דגש לסוגי המשאבים הייצוגיים השונים אשר באמצעותם מעוצבת המשמעות, בניגוד לתפיסה הצרה של האוריינות המתמקדת במערכת הכתב בלבד. תיאוריה זו מקבלת גיבוי מן המחקרים המתייחסים לסוגיה זו מנקודת ראות של תיהלוך (Gyslinck & Tardieu, 1999; Fillipatou & Pumfrey, 1996). גם מנקודת ראות של ביקורת הספרות, קיימת תמיכה בחשיבות ההתייחסות החינוכית לתמונות המשולבות בטקסט כהיבט חשוב המשקף ובעת ובעונה אחת גם מכונן מגמות וערכים חברתיים (גונן, 1995).

כדי למלא מטרה זו נערכו ראיונות עומק ל‑22 אנשי מקצוע מנוסים השותפים בהפקתם של תוצרים הכוללים טקסט ותמונה. אנשי מקצוע אלה נבחרו בקרב קהיליות השותפות בהפקתם של תוצרים בשש סוגות שכיחות בחשיפה של ילדים בגיל הרך. בראיונות אלה התבקשו אנשי המקצוע לתאר את עבודתם ואת מערכת השיקולים המתלווה לשילוב טקסט ותמונה בהפקת התוצרים. ראיונות אלה נותחו תוך שימוש במתודולוגיות מתחום המחקר האיכותני. על פי הממצאים העולים מהעבודה, סדרת ההבחנות של אנשי המקצוע מתפרשת על פני שלושה מישורים מרכזיים הקשורים זה בזה:

המישור הפונקציונאלי המתאר את סוגי התפקידים החברתיים שעשוי השילוב בין טקסט ותמונה למלא.

המישור התהליכי המתאר את סוגי המבנים והתהליכים (ברמה הקוגניטיבית וברמה החברתית) המתקיימים בשלבים השונים של השילוב בין טקסט לתמונה.

המישור המבני מתאר את סוגי החיבורים האפשריים בין טקסט לתמונה הקיימים כמנעד אפשרויות בעיצוב המשמעות.

הממצאים מורים כי באמצעות שלושה מישורים אלה אפשר לאפיין את השילוב בין טקסט ותמונה בכל אחת משש הסוגות שאליהן התייחס המחקר. שלושה מישורים אלה משמשים בסיס לכלי הקונספטואלי המהווה טקסונומיה של שילובי טקסט ותמונה, טקסונומיה המבוססת על רמה פונקציונאלית, תהליכית ומבנית כבסיס לתכנית לימודים עדכנית ביחס לאוריינות.

ביבליוגרפיה חלקית

• גונן, ר' (1995). מסרים ערכיים בספרי ילדים מאוירים בשנים 1948-1984. מעגלי קריאה, 23-24, 53‑93.

• Filippatou, D. & Pumfrey, P.D. (1996). Pictures, Titles, Reading Accuracy and Reading Comprehension: A Research Review (1973-1995). Educational Research. 38(3). 260-291.
• Gyslinck, V. & Tardieu, H. (1999). The Role of Illustration in Text Comprehension: What, When, for Whom and Why?. In H. Van Oosendorp, & S.R. Goldman. (Eds.). Construction of Mental Representation during Reading. (pp. 195-218). Mahwah. NJ: Lawrence Erlbaum
• The New London Group (2000). A Pedagogy of Multiliteracies: Designing Social Futures. In B. Cope & M. Kalanzis (Eds.), Multiliteracies: Literacy Learning and the Design of Social Futures (pp. 9-37). NY: Routledge.

מיכל חמו
בין חופש לשליטה: כוח חברתי וביטויו בעוצמה בשיח בתוכנית מלל ישראלית

אחת השאלות המרכזיות במחקרי תקשורת בכלל, ובמסורת של חקר שיח המדיה בפרט, עוסקת באופן בו טקסטים טלוויזיוניים משמשים זירות סמליות לשעתוק ולשיקוף של יחסי כוחות חברתיים, או למאבק ולמשא ומתן סביב יחסי כוחות אלה. כך למשל, מחקרים שונים דנו בפוטנציאל הדמוקרטי של תוכניות מלל, המציעות לאנשים "מן השורה" אפשרות להשתתף במרחב הציבורי (Livingstone & Lunt, 1994; Penz, 1996): כיצד משתקפים יחסי כוחות חברתיים בדפוסי השיח של התוכניות? האם תוכניות אלה אכן מאפשרות נגישות, חופש פעולה ומתן קול לקבוצות מיעוטים ולחסרי הכוח, או שמא הן מציעות חזות של נגישות המבוססת למעשה על הנצחה של יחסי כוחות, שליטה וחיפצון ('החפצה' לפי האקדמיה)? המחקר הנוכחי בוחן שאלות אלה תוך התמקדות במקרה מבחן ישראלי – בתוכנית המלל "בשידור חי – דן שילון מארח", שהתבססה על נוכחות בו-זמנית של מספר רב של אורחים ממגוון קבוצות חברתיות, תחומי עיסוק ורמות פרסום. עיצוב יחסי הכוחות החברתיים בתוכנית מנותח באמצעות בחינה של שני ממדים מרכזיים של תופעות שיח: ניתוח כמותי של מדדים להשתתפות ולארגון מרחב השיחה (כמות תורות דיבור, כמות קטיעות וחפיפות, וכמות תורות ביוזמה עצמית), וניתוח איכותני של דפוסי התפתחות נושאית. ממצאי המחקר מעורבים: מחד, נמצא כי במסגרת התוכנית יש לאנשים "מן השורה" הזדמנויות להשפיע על ארגון רצף השיח ולתת ביטוי לעמדותיהם ולקולם. מאידך, הזדמנויות אלה מוגבלות יחסית בהיקפן ובמידת חופש הפעולה שהן מאפשרות, וניכרת רמה גבוהה של שליטה של המנחה ושל צוות ההפקה באופן שבו זהותם של אנשים מן השורה מעוצבת ומוצגת בתוכנית. תמונה מורכבת זו מעידה על האופי המורכב והסותרני של סוגת תוכניות המלל, ועל כך שלא ניתן לייחס לה תפקודים חד-משמעיים. בנוסף, הממצאים ברמות הניתוח השונות משלימים ומעשירים זה את זה, באופן המעיד על החשיבות של ניתוח שיח רב-ממדי, המכיל התייחסות להיבטים שונים של דפוסי שימוש בשפה.

ביבליוגרפיה חלקית

• Livingstone, S., & Lunt, P. (1994). Talk on Television: Audience Participation and Public Debate. London: Routledge.
• Penz, H. (1996). Language and Control in American TV Talk Shows: An Analysis of Linguistic Strategies. Tübingen: Gunter Narr Verlag.

תמי יאיר
מאפייני לשונם של עבריינים בכלא ובשיקום

המחקר מתאר את לשון העבריינים, ואת השינויים החלים בה ובתפיסת העולם של העבריינים כאשר הם נמצאים בתהליך שיקום. מחקרים הוכיחו כי יש קשר בין דפוסי לשון מיוחדים אצל קבוצות שונות בתוך עם אחד לבין תפיסת עולמן (ברנשטיין, 1970 וממשיכיו), ולכן הנחת המחקר היא כי מאפייני השיח של העבריינים בכלא ובשיקום הם בעלי פונקציות שונות. הנחה נוספת היא שיש הבדל בין שפת העבריינים בשיקום לבין שפת העבריינים שאינם בשיקום.

איסוף נתוני המחקר נעשה באמצעות הקלטת ראיונות אישיים של עשרה נבדקים בכלא ושל עשרה בשיקום. גוף העבודה מחולק לשלושה פרקים: משלבים, תבניות חוזרות ומטא-לשון. בדיון של כל פרק מובאות השתמעויות ביחס לשתי קבוצות העבריינים בממד האידאי ובממד הבין-אישי (על פי האלידיי, 1978). נמצא כי יש שוני בין לשון העבריינים בכלא לבין לשון העבריינים בשיקום, ושוני זה נעוץ בתפיסת העולם.

ביבליוגרפיה חלקית

• Bernstein, B. 1970. A Sociolinguistic Approach to Socialization. Language and Poverty (edited by Williams, F.). Chicago: Markham, 25-61.
• Halliday, M. A. K. 1978. Language as Social Semiotic. Baltimore, M. D.: University Park Press.

גליה ינושבסקי
ספרות ותקשורת, ספרות כתקשורת (פאנל בהשתתפותה ובהשתתפות מיה מזור ונועם ברוך)

הפאנל המוצע להלן עוסק בפונקציות התקשורתיות והתרבותיות של הספרות. המושג "ספרות" מופיע כאן בהוראתו הרחבה, בהתייחסו הן לבדיון והן לעיון. ההרצאה הראשונה, הבוחנת את אופני הדיווח בספרות, מדגישה את ההבדלים בין ה"סיפור" העיתונאי וה"דיווח" הספרותי, ומראה כיצד זה האחרון מגויס למטרות המוכתבות על-ידי סוג השיח (הבדיון, הרומן) שבמסגרתו הוא קורם עור וגידים. שתי ההרצאות הבאות עוסקות בהיבטים פרגמאטיים ותרבותיים של הספרות. הראשונה מבין השתיים עוסקת באפשרויות לרכישת ידע באמצעות הדיאלוג ככלי לתקשורת בין-תרבותית. ההרצאה האחרונה עוסקת בשאלות של אתיקה תרגומית, ובוחנת כיצד משפיעה תרבות היעד על האופן שבו בוחר המתרגם להכליל או להשמיט הערות בשפת המקור. לשלוש ההרצאות, השונות לכאורה זו מזו בתכלית, מכנה משותף הנעוץ בשאלות הקושרות בין ידע והעברתו, לבין השימוש באמצעים ספרותיים: תיאור, דו-שיח, תרגום, או אם תרצו נקודת מבט, המחזה של אינטראקציה ובחירת אוצר מילים נבחר, כל אלה חושפים את הקורא לכוחה של הספרות ולמורכבות האמצעים העומדים לרשותה, לשם העברת מידע וידע.

לספר בעיתון ולדווח ברומן

ההרצאה של גליה ינושבסקי תבחן את הקשרים בין הידיעה העיתונאית לבין מנגנוני סיפר ברומן הקלאסי. בניגוד למחקרים קיימים בתחום התקשורת, הבוחנים את ההיבט הסיפורי של הטקסט העיתונאי (רועה 1998 ; Lits, 1995 ), ייבחנו בהרצאה זו מנגנונים של כתיבה עיתונאית הפועלים גם בספרות. במוקד ההרצאה יעמוד סיפור מעשה הרצח. אגב כך, ייבחן האופן שבו מסגל לעצמו הטקסט הספרותי מנגנוני דיווח כתיאור ונקודת תצפית.

הדוגמא הראשונה – (הניסיון ל)רצח הגבירה דה רנאל בידי ז'וליאן סורל, גיבור האדום והשחור לסטנדל (1830), מבוססת על מקרה אמיתי שארע ב-1827 (L'affaire Berthes) של ניסיון לרצח אישה נשואה בידי אדם צעיר, מקרה שנודע לסופר אגב קריאה ב-Gazette des tribunaux. האירוע, המסופר בגוף שלישי, מפי מספר כל-יודע, יושווה לאופן שבו טופל המקרה בעיתון. קריאה מהירה בטקסט הספרותי חושפת חזרה מדוקדקת על תיאור העיתון את הרצח. הדוגמא השנייה, השאובה מן הזר לאלבר קאמי (1957), עוסקת ברצח ערבי על החוף בידי גיבור היצירה, מרסו. על סיפור הרצח נודע לנו מפיו של הגיבור, המשחזרו באריכות, בעת המתינו לביצוע גזר הדין בכלא. הסיפור עצמו אינו שאוב באופן ישיר מן העיתונות, אך על כתיבתו הספרותית העיד קאמי כי היא ריאליסטית, שכן יותר מכל הושפע מנסיונו העתיר ככתב העיתון L'Alger républicain.

שני המקרים המתוארים לעיל מאירים דווקא את ההבדלים בין הדיווח הספרותי והדיווח העיתונאי, הבדלים המעוגנים באילוצי השיח הפועלים עליהם ובתפישת המסר השונה של שני המדיומים הללו. תפקידה של הידיעה העיתונאית ליידע את הקורא על אירוע שאכן התרחש בעולם. היא מושפעת מהצורך לדווח אמת ולהציע עובדות, ועושה זאת על-ידי "החייאת" האירוע עבור הקורא, באמצעות עד הראיה (שלפעמים הוא הכתב עצמו) ואיסוף עדויות וראיות מהשטח, שבלעדיהן היא בבחינת "אות מתה". מנגד, הרומן הקלאסי, הריאליסטי, כפוף לעקרונות הבדיון: הוא מבקש בראש ובראשונה ל"ספר סיפור" מתוך מטרות אסתטיות. בהעדר מגבלת "האמת", החלה על הידיעה, כפוף הרומן הריאליסטי לעקרון דמוי המציאות (versimilitude). לצורך כך, ובנוסף לטכניקות דיווח בהן משתמשת הידיעה, הוא מסתייע גם בנקודת מבט פנימית (לדבר "מתוך הגיבור") ו\או חיצונית (המספר) - המאפשרת לו להתחקות אחר מחשבותיו ומניעיו של הרוצח, הן מתוקף היותו הסופר הכול יודע, והן מתוקף היותו ה"פושע עצמו".

ניתוח הדיווח בספרות, כאשר הוא מדקדק בהצגת הפרטים השאובים מן העיתון (במקרה של סטנדל) או כאשר הוא שואב את אופן הדיווח מן העיתונות, והשוואתו לדווח על מקרה רצח בעיתונות, חושף אם כן את ההבדלים בין שני אמצעי התקשורת הללו: בעוד הדיווח בספרות הוא רק דיווח לכאורה, הרי שהסיפור בעיתונות הוא רק "סיפור" לכאורה. מסקנת מחקר זה היא כי גם אם נדמה כי מדובר באותו ז'אנר כתיבה ממש (דיווח), הרי שסוג השיח – עיתונאי או ספרותי – הוא המכתיב בסופו של דבר את המשמעות הנובעת מהטכניקות הננקטות.

איילת כהן
"היה מטען אדיר של שמחה באוויר": גביע המדינה ודרכי כינון הזהות של קבוצת בני סכנין בכתבת מגזין טלוויזיונית

ב‑18 במאי 2004 הייתה קבוצת "בני סכנין" לקבוצת הכדורגל הערבית הראשונה בישראל שזכתה בגביע המדינה. סיקור האירוע בתקשורת נותב כמעט בכל מופעיו לאחד משני המודלים העיקריים, שמציע הדיון המחקרי בתפקידים שממלא הכדורגל בחברה מסוימת: מודל האינטגרציה ומודל המחאה. הראשון עניינו באינטגרציה המתקיימת בתוך הקבוצה האתנית, קבוצת המעמד, קבוצת המגדר וכדומה (בן פורת, 2002); הנבחרת הלאומית (או הזוכה ב"גביע המדינה") עשויה להיראות כך כ"אומה כולה", והצופים עשויים לדמות עצמם לקהילה לאומית שלמה (Polley, 1998). על פי מודל המחאה עשוי הכדורגל לסייע להתעוררות מחאה חברתית, העלולה לערער את הסדר החברתי ואף לפרקו (בן-פורת, 2003 עמ' 39).

כתבת המגזין ששודרה בערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית בעקבות הזכייה במאי 2004, והמוצעת כאן לדיון כדוגמה מייצגת לדרכי סיקור הניצחון של קבוצת בני סכנין במדיה הישראלית, ערוכה כפסיפס של קטעי ראיונות עם תושבי סכנין ועם אוהדי הקבוצה, קטעים מתוך שידורי משחק הכדורגל וקטעים חיצוניים ששולבו ברצף המשודר.

הכתב, גיל סדן, מציב כמעטפת על רעיונית לכתבה כולה קישור מהודק בין שלושה תחומי תוכן [או שדות סמנטיים, שבהם נערכים מלים ומושגים ב"רשת מושגים" (סוברן, 1994)] המקיימים ביניהם יחסים של שאילה ואימוץ, ואשר נכנסו ללשון הכוללת ומשמשים בה באופן הנתפס כטבעי: ספורט, מלחמה ופוליטיקה.

רשת הקישורים בין שלושת תחומי התוכן מסורטטת בכתבה בשלוש תבניות מרכזיות:

1. שיח פרשנות וקטעי ראיון, שבהם מציגים הדוברים בלשונם דוגמאות שימוש טבעי בביטויים כגון: מתקפה, ניצחון, מאבק, ומפלה בין אם הם דנים במשחק הכדורגל ובין אם במצב הפוליטי .
2. כהרחבה לתופעה הלשונית המציעה מעבר חופשי של משמעים בין שדות התוכן, מוצג משחק הכדורגל כאירוע לאומני בתמונה ובמילה: אכזבת האוהדים לנוכח התפנית במשחק מוצגת בקריינות ובאופן הצילום כהפגנה פוליטית.
3. שילוב של קטעי כתבות חיצוניים (inserts) ברצף הכתבה, המוצעים כקישור טבעי המסתמך על חילופי המשמעים בין שדות התוכן: קטע המתאר תושבת מחנה הפליטים רפיח הנמלטת בבכי מביתה מוצג ברצף בין שמחת הניצחון לבין מונולוג מתנצל למחצה של אוהד בני סכנין לגבי יחסו לעימות הערבי-ישראלי.

סדן נעזר בכתבתו במעטפת המושגים ה"טבעית" הזאת, על רמות המניפולציה הגוברות שלה, בכדי לכונן מסגור שלילי רב-ממדי של אוהדי "בני סכנין". מסגור זה, המציע פרשנות מרכזית מצומצמת לחיבור בין כדורגל לבין לאומיות, מובע בכתבה בארבע תימות מרכזיות, שהן כשלעצמן נתפסות כבעלות מטען ריגושי רב בחברה הישראלית: דת, זהות לאומית, האשמה בחוסר הומאניות, שכול וזיכרון.

בכך מנותב הקישור בין כדורגל ולאומיות לכיוון מודל המחאה תוך העמדה מדומה של מודל אינטגרטיבי המצביע על האפשרות הדמוקרטית הטמונה בספורט. הפרשנות המגוונת שמציעים האוהדים לפעילותם, ןהמובָנוּת שהם מעניקים לפרקטיקות היומיומיות שלהם (Miller and McHoul, 1998)מתועלות למסגרת המצומצמת של הכיוון הלאומני. בכך נמנעת הבנה עשירה של חוויתם האישית, על ממדי ההנאה והחברות שבה, ושל אופני כינון הזהות המעוגנים בחוויה זו.

ביבליוגרפיה חלקית

• בן-פורת, א' (2003). כדורגל ולאומיות. תל-אביב: רסלינג.
• בן-פורת, א' (2002). ממשחק לסחורה: הכדורגל הישראלי – 1999. שדה בוקר: המרכז למורשת בן-גוריון.
• סוברן, תמר (1994). שדות סמנטיים: עיון בלשני-פילוסופי בקשרי משמעות. ירושלים: מאגנס.

• Miller M. and McHoul A (1998). "Introduction to Popular Culture and Everyday Life". Popular Culture and Everyday Life. London: Sage. pp.1-27.
• Polley, M. (1998). Moving the Goalpost. New York: Routledge.

דליה כהן-גרוס
SMSית כשפה בין-לאומית של בני נוער

SMS (Short Message Service) היא מערכת המאפשרת קבלה או משלוח של מסרונים, כלומר: הודעות טקסט קצרות בטלפונים ניידים באמצעות מקשים אלפא-מספריים. דרך תקשורת זו משמשת את צרכני התקשורת הסלולרית בעולם, והיא חודרת במהירות גם לישראל בעיקר משום שרוב המכשירים אינם מאפשרים הודעות טקסט בעברית. בשל הגבלתה של הודעת טקסט כזו ל-160 סימנים בלבד נולדה ה-smsית כלשון כלאיים בין-לאומית ייחודית, המשרתת גם את גולשי האינטרנט בדואר האלקטרוני, בחדרי צ'אטים ובפורומים.

השימוש ב-smsית כתוצר שרוב צרכניו הם בני נוער, מעלה ביתר שאת שאלות חברתיות, חינוכיות ותרבותיות נוקבות בדבר מידת השפעתן של מערכות טכנולוגיות על סטנדרטים לשוניים, על תפיסת השפה בכלל ועל תפיסת ההברתיות, הכתיב והכתיבה בפרט. הוויכוח הציבורי בנושא כולל דעות מגוונות ושונות, למן הלוחמים כנגד לשון זו הרואים בה גורם לעילגות ולירידה בכישורי השפה, ועד למקבלים אותה כהתפתחות טבעית של דורנו (דוגמת מילון אוקספורד), בבחינת "אם אינך יכול לנצח אותם, חבור אליהם". בין אלה האחרונים ניתן למצוא כנסיות השולחות למאמיניהן מסרונים במטרה לקרב את בני הנוער לחוגיהן, ספרי קריאה הנכתבים במקור ב-smsית, תרגומים של התנ"ך ושל שייקספיר לשפה זו, מילונים, שיחונים ותרגומונים מקוונים לטובת המבקשים לרכוש בה שליטה, מערכות חיזוי טקסטואלי של מסרונים (predictive texting) ועוד.

בהרצאה זו נסקור את המאפיינים התקשורתיים והלשוניים העיקריים של ה-smsית, ובהם: תדביק, כתיבת רבוס (rebus writing), השמטת התנועות, כתיבה פונטית (מקוצרת ולא-מקוצרת), ראשי תיבות, קיצורים, אייקונים וסמיילים (emoticons).

ביבליוגרפיה חלקית

• Lacohée, H. & Wakeford, N. (2003). A Social History of the Mobile Telephone with a View of Its Future. BT Technology Journal 21(3): 203-211.
• Taylor, A. S. & Harper, R. (2003). The Gift of the Gab?: A Design Oriented Sociology of Young People's Use of Mobiles. Computer Supported Cooperative Work 12: 267–296.
• Weilenmann, A. & Larsson, C. (2001). Local Use and Sharing of Mobile Phones. In: B.Brown, N. Green & R. Harper (eds.), Wireless World: Social and Interactional Aspects of the Mobile Age. Godalming and Hiedleburg: Springer Verlag: 99-115.

שירלי לזר
הבדלי מעמדות סוציו-אקונומיים ומגדר בספציפיות לקסיקלית ובתצורה עצמית של מילים בקרב ילדי גן

במחקר שיוצג נבחנה השפעה של מעמד סוציו-אקונומי ומגדר על השימוש בפעלים ספציפיים ועל היכולת ליצור מילים חדשות באופן מודע בקרב ילדי גן. המחקר נערך בעקבות מחקרים אחרים שבדקו אם קיימים הבדלים לשוניים בין ילדים, נערים או מבוגרים בני מעמדות סוציו-אקונומיים שונים, כגון מחקרה של שורצולד (רודריג) (תשמ"א), וכן בעקבות מחקרים שבחנו הבדלי מגדר במגוון מדדים לשוניים בקרב נבדקים בני גילים שונים, כגון מחקרה של מוצ'ניק (תשנ"ז).

כמו כן, ביקש המחקר לבדוק אם קיימים הבדלי מעמדות סוציו-אקונומיים ומגדר בהרגלי קריאת סיפורים לילדים על-ידי הוריהם, וכיצד הרגלים אלה משפיעים על שימוש הילדים בפעלים ספציפיים ועל יכולתם ליצור מילים חדשות באופן מודע. בדיקה זו נערכה בהשפעת מחקרים אחרים שבחנו את התרומה של קריאת סיפורים לילדים על התפתחות לשונם, כגון המחקר של סנשל (Sénéchal, 1997).

לשם כך נדגמו 100 ילדי גן חובה בני 6-5: 50 ילדים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך (להלן מסא"ן) ו-50 ילדים ממעמד סוציו-אקונומי בינוני-גבוה (להלן מסאב"ג). בכל מעמד סוציו-אקונומי נדגמו 25 בנים ו-25 בנות. במטרה לבחון את ההבדלים בין קבוצות הילדים בשימוש בפעלים ספציפיים, התבקשו הילדים לתאר 20 תמונות שבכל אחת מהן נראה אדם המבצע פעולה מסוימת. כדי לבחון את יכולת הילדים ליצור מילים באופן מודע, הוצגו בפניהם 18 שאלות והיה עליהם ליצור מילים כתשובות לשאלות אלה. כמו כן הוצגו בפני הילדים שבע שאלות שמטרתן לבדוק את הרגלי קריאת הסיפורים בפניהם על-ידי הוריהם.

התגלו הבדלים מובהקים בין המעמדות הסוציו-אקונומיים הן בספציפיות לקסיקלית והן בתצורה עצמית של מילים, והיתרון היה לילדי מסאב"ג. הבדלי מגדר, לעומת זאת, לא נמצאו כלל במבדקים הללו. מלבד זאת, לא נמצאו הבדלים מובהקים בין המעמדות הסוציו-אקונומיים בהרגלי קריאת סיפורים. ברם, באופן מפתיע התגלה הבדל מובהק בין הבנים לבנות בשאלה הנוגעת להרגלי הקריאה. עוד נמצא, כי קריאת סיפורים של הורים לילדים תורמת לשימוש הילדים בפעלים ספציפיים. בהרצאה המוצעת יוצגו ממצאים מפתיעים נוספים שהתגלו באקראי במהלך המחקר.

ביבליוגרפיה חלקית

• מוצ'ניק, מ' (תשנ"ז), "גבר מול אשה – תקשורת שונה", בלשנות עברית, 42-41, עמ' 86-79.
• שורצולד (רודריג), א' (תשמ"א), דקדוק ומציאות בפועל העברי, רמת-גן.

• Sénéchal, M. (1997), "The Differential Effect of Storybook Reading on Preschoolers' Acquisition of Expressive and Receptive Vocabulary", Journal of Child language, 24, pp. 123-138.

עליזה לזרסון ושושן ברוש-ויץ
מגזרים בראי האוריינות: על מצב האוריינות בחינוך הערבי ובחינוך היהודי החרדי

"דוח על מצב האוריינות בישראל" שנכתב לאחרונה (Brosh-Vaitz and Laserson in print) לבקשת ארגון אונסקו מציג תמונת מצב תמציתית על מצב האוריינות בישראל. סעיפי הדוח מתייחסים לנושאים שהתבקשנו להציג, ביניהם: "פרופיל ישראלי", "מדיניות ויעדים רשמיים שהוכרזו על-ידי משרד החינוך", "המתודולוגיות השונות למדידת האוריינות ובקרתה" ועוד. בין היתר נתבקשה התייחסות מיוחדת למגזרים, למגדר ולמצב האוריינות בישראל לאור שש המטרות של דאקר, המנוסחות בהכללה כ"חינוך לכול" (EFA- Education For All) ((UNESCO, 2005: 3-4. השאיפה להגשים מטרות אלה בעולם עד שנת 2015 כרוכה בהסטת תשומת הלב מהצבת כישורי האוריינות בלב הלמידה להצבתה - כ"חינוך לכול" - בלב העשייה ההתפתחותית-תפקודית. האוריינות על פי גישה זו היא חיונית להשגת "מטרות ההתפתחות של המילניום" (MDGs- Millennium Development Goals) (UNESCO, 2005). היעדרה או עצימות נמוכה שלה (low literacy) נתפשת על-ידי הארגון כהפרה אלימה של זכויות אנוש.

הרצאתנו בכנס עוסקת בחינוך הערבי ובחינוך היהודי החרדי. "תמונות" ממצב האוריינות של שני מגזרים אלה יוצגו על סמך נתונים וממצאים כמותיים עדכניים, כגון מבחני המיצ"ב תשס"ב-תשס"ד (שילד תשס"ג, תשס"ד) מבחן 2002 PISA(קרמרסקי ומברך 2004), מבחן PIRLS (אולשטיין וזוזובסקי 2004), וכן על פי ניתוח אתנוגרפי של ראיונות עם אנשי מפתח בתחום החינוך הלשוני במגזרים אלה.

נבחן את תמונות המצב לאור שתי שאלות: האחת - באיזו מידה עומדת האוריינות בכל אחד מהמגזרים הללו במבחן ששת העקרונות של EFA ("חינוך לכול")? והשנייה - בהשראת המלצה אופטימית שהועלתה בפרק הסיכום והמסקנות של דוח מחקר PISA (קרמרסקי ומברך 2004) - מה הן נקודות החוזק של כל מגזר, שעשויות להיות בבחינת מודל לחיקוי למגזרים האחרים?

ביבליוגרפיה חלקית

• קרמרסקי, ב' ומברך, ז' (2004). אוריינות קריאה, מתימטיקה ומדעים: מחקר PISA 2002, דוח מחקר למקבלי החלטות ולמעצבי מדיניות. אוניברסיטת בר אילן, בית-הספר לחינוך.
• שילד, ג' (תשס"ג) (עורכת). מערכת החינוך בישראל בראי המיצ"ב, תשס"ב. ירושלים: משרד החינוך, לשכת המנהלת הכללית, אגף הערכה ומדידה.

• UNESCO (2005). Education for all - global monitoring report 2006; Special theme: Literacy.
• UNESCO and Literacy: An overview (2005), http://portal.unesco.org/education/en/ev.php-URL_ID=12927&URL_DO=DO_TOPIC&URL_SECTION=201.html

מיה מזור
כוחו של הדיאלוג ככלי להעברת ידע

ההרצאה עוסקת בכוחה של הספרות למסור לקורא תכנים הגותיים מורכבים באמצעות טכניקת הדיאלוג. לדיאלוג כסגנון ספרותי וכאופן שיח מעמד מיוחד בקרב פילוסופים ((Ehlich, 1985 : 384, הרואים בו המכשיר המתאים ביותר להשגת מטרותיה של החקירה הפילוסופית, קרי גילוי האמת ו'ידיעת עצמך' (Ehlich, 1985; McKeon, 1990, Seeskin, 1987 : 27; Scott, 2003 : .44). גישה זו כלפי השימוש בדיאלוג, אותה מכנה Ehlich 'השימוש האמפטי', רואה בדיאלוג מאמץ ורבאלי משותף של שניים (או יותר) להגיע תוך חילופי ידע אל עבר הידיעה והאמת (Ehlich, 1985; Dascal, 1985). בשיטת השאלות והתשובות מתפקדים המשוחחים כדוברים וכמאזינים לסירוגין, ומתוך ניסיונם להבין מחד, ולהסביר מאידך, הם בוראים ידע מתוכם ((Scott, 2003 : 44. הדרך הטובה ביותר לצורך הגעה אל האמת היא, אם כן, השיחה שבעל- פה. אף אפלטון בעצמו חשד אמנם במלה הכתובה 'המתה', שאינה משיבה כשפונים אליה. אך לדיאלוג כשהוא נכתב יש דרך, לדעתו, להפיח בה חיים, והוא טוב מכל פרוזה כתובה אחרת ככלי לדרישה אחר ידע, אחר האמת (McKeon, 1990: 27; Seeskin, 1987: 4).

במוקד הדיון עומד הספר "הנזיר והפילוסוף" (רוול וריקאר, 1998) המאגד סדרת שיחות בין אב, פילוסוף ופובליציסט צרפתי נודע, עם בנו, צרפתי לשעבר, איש מדעי החיים שהיה לנזיר ולמלמד טיבטי, וחי כיום בנפאל. בשיחותיהם מבקשים האב והבן לחשוף צדדים שונים בדמותו של הבודהיזם לעיניו של הקורא בן המערב. בהרצאתה תטען מזור, כי לספר אשר מבקש להפגיש קורא בן תרבות אחת (התרבות המערבית) עם עיקרי תרבות אחרת (תרבות המזרח), צומחים יתרונות רבים מן המבנה הדיאלוגי. שכן, הבחירה לכתוב את הספר כדיאלוג בין דמויות, דמויות אשר להן זהות, אופי ומערכת- יחסים, מסייעת לספר להעביר לקורא את עיקרי התורה הנדונה באמצעות חוויית ההזדהות עם הדמויות, שלהן גם קיום מחוץ לטקסט הספרותי (האב ובנו המופיעים כדמויות בסיפור חתומים למעשה על הספר). לצד פיענוח תכנים הגותיים מורכבים, מסייע המפגש הדיאלוגי בין שארי הבשר להתמודד עם קשיים העלולים לצוץ במפגש בין תרבויות. שכן, הקורא נחשף, באמצעות השיחות בין אב לבנו אודות פילוסופיה, דת ודרך-חיים כאחד לתפישת עולם שונה ולעתים אף הופכית משלו.

הטענה תודגם באמצעות פרק מתוך הספר העוסק בשני מושגים מרכזיים בבודהיזם: שלילת קיום ה"אני" ועקרון ההשתנות המתמדת של המציאות. שני המושגים הללו הולכים ומתבהרים בעזרתו של המבנה הדיאלוגי. תוך שהוא נע בין התבוננות אחת על זהות הדמויות ואופיין להתבוננות אחרת, צולח הקורא את שני התנאים שבדרך לידיעה, תנאי הזמן ותנאי הכאב (זמיר 1999), ולומד לדעת, במידה מסוימת לפחות, מה משמעות המושגים הבודהיסטיים עבורו.

ג'ון מייהיל ואימאן גרה
Writing Palestinian Arabic in Electronic Messages

Research such as Anderson's `Imagined Communities' has shown that a technological innovation, the invention and spread of the printing press in the 15th century, helped to create new readership communities in vernacular languages, and this eventually led to the replacement of classical European languages and the development of new and distinctive national identities based on these vernacular languages. The present paper suggests that the spread of computerized systems of communication may soon similarly threaten the status of Modern Standard Arabic. In the last decade, speakers of various dialects of Arabic have begun to make extensive usage of written forms of their colloquial languages in electronic forms such as SMS, email, and blogs (Warschauer, El Said, and Zohry 2002, Palfreyman and al Khalil 2003), and this trend is also developing among Palestinians. For a variety of reasons, both technological and ideological, Palestinians typically uses Latin or Hebrew letters rather than Arabic letters in writing their version of AA (Ascii Arabic; see Palfreyman and al Khalil 2003); this creates complications in cases where there is no obvious Latin or Hebrew symbol to represent a given sound, and this results in a number of modifications, such as the use of numerals with phonetic value, as well as individual variation, for example in the representation of vowel length. Nevertheless, it appears that some sort of Palestinian norm is developing, based upon the dialect of the Galil rather than that of the Triangle region and differing in a number of respects from other versions of AA. Unlike movements to write colloquial Arabic such as Ya3quub Sannuu3's writings in Egyptian Arabic and Sa3iid 3aqil's Lebanese Phoenician movement, the use of AA does not have a clear agenda but is rather motivated by technological advances, a factor which could ultimately make it far more influential.

ענת מרדכי
מהנדסות חיים: על מאפיינים ייחודיים בלשונן של מהנדסות

בבדיקת אופני הבניית החיים החברתיים של מהנדסות, התגלו תופעות לשוניות, שטרם זכו להתייחסות בספרות העוסקת במהנדסות או בלשון. בראיונות עימן, התבטאו 15 המהנדסות שבמדגם בהתאם לשיח המקובל והדיכוטומי של ייצוגי ה'נשי' וה'גברי' והציגו עצמן, מילולית והתנהגותית, כנשים. אולם תמלול הראיונות עימן חשף ארבעה דפוסים לשוניים חריגים, המצביעים על הגמשה בנוקשות של ההבניה הדיכוטומית, המקובלת בשפה.

בדפוסים אלה, אפשר לראות דרך התמודדות מעניינת עם אי ההלימה בין קצב התמורות בפרקטיקה התעסוקתית, המאפשרת לנשים לפעול בפרופסיה ההנדסית, לבין קצב התמורה האיטי מאוד שבו מתפתח הנרטיב המגדרי. זה שממשיך להתבסס על דימויים מופנמים, התורמים לחסינותו של הסדר הקיים וממשיכים כנראה לשמש כ- 'תקרת זכוכית'.

נמצא כי דפוסים לשוניים חריגים אלה, שאותרו בשני שלישים מהראיונות, הופיעו בעיקר בחלקים שבהם תוכן השיחה עסק בזהות המקצועית או באינטראקציות, המתרחשות בחיי העבודה. התופעה הייתה שכיחה ומגוונת יותר, אצל המרואיינות מהקוהורטים הצעירים והופיעה יותר מפעם אחת אצל כל המהנדסות בקוהורטה הצעירה.

השימוש בצורות דיבור לא תקניות אינו אופייני לנשים, אך במחקר זה נמצא כי מהנדסות משתמשות בארבעה דפוסי שימוש לא תקניים:

מלבד הצורה המוכרת של שילוב של שמות גוף והטיות פעלים בזכר, כמו בדוגמה הזאת: "... וזה או שאתה מוותר אם אתה שונה אבל כשכל כך רוצה להיות למעלה, אתה צריך לוותר על משהו. להיות יותר טיפוס דורס אנשים..." (אורלי, 28, מהנדסת חשמל), הן השתמשו בדפוס המאופיין בהחלפה של שם הגוף והטיית הפועל מנקבי לזכרי וחוזר חלילה, כמו בדוגמה הזאת: "אני בטוחה ש...זה עבודה כל כך משעממת. גם בפיתוח. אתה נשחק. כמה כבר את יכולה לשבת ולתכנן? נשחקים גם.. אתה נשחק בשלב מסוים.." (אסנת, 32, מהנדסת תעשיה וניהול).

דפוס שימוש לשוני שלישי אופיין בהופעת שמות תואר זכריים לצד שמות גוף נקביים, כמו בדוגמה: "את מגיעה לאתר בנייה, את מגיעה בתור בעל סמכות, כדי לעשות פיקוח עליון, את מגיעה כבעל סמכות ולכן יש לך, בנוסף לתפקידך, כבר כוח..."(רחל, 56, מהנדסת אזרחית).

בדפוס השימוש הלשוני הרביעי, הופיעו שמות גוף נקביים והטיות פועל זכריות, כמו למשל: "יש גברים עובדים... גברים שיודעים לעבוד ונשים שיודעים לעבוד... באותה מידה יש נשים שלא יודעים לעבוד וגברים שלא יודעים לעבוד ואני... לפי דעתי... מי שלא... גברים ונשים זה היינו הך. נכון, אישה שהיא לא טובה בעבודה היא לא מתקדמת, אבל באותה מידה גם גבר שהוא טמבל ולא יודע מה הוא עושה, לא יתקדם". (אסנת, 32, מהנדסת תעשייה וניהול).

מנקודת המבט של הבלשנות החברתית (סוציולינגוויסטיקה), אין להתייחס לשימושים הלשוניים יוצאי הדופן כאל תופעה מקרית. ספרות המחקר בתחום זה מכירה בחשיבותן של התנהגויות לשוניות מגוונות, תקניות ולא תקניות, ומצביעה על כך שבהזדמנויות שונות, דוברים משתמשים בווריאציות לשוניות ומציינת גם את האפשרות שדוברים יתבטאו במספר 'שפות', בהתאם למאפייני הסיטואציה.

אם מניחים שכל שוני לשוני משקף מבנה חברתי מסוים וכל וריאציה לשונית מובנית הינם תוצאה ישירה של וריאציה חברתית מובנית המתקיימת בקהילה של דוברים, אפשר לצפות, אם כך, שבווריאציה חברתית שטרם הובנתה כראוי, כמו זו שבה פועלות נשים בתחום עיסוק גברי מסורתי כמו הנדסה למשל, ימצאו גם וריאציות לשוניות חריגות ונדירות, מהסוגים שנמצאו במחקר. בימים אלה אני מגבשת הצעת מחקר, שתאפשר בחינת קיום התופעה וממדיה, גם בתחומי עיסוק אחרים.

חיים נוי
תרבות ההוריה והוראת התרבות

עניינה של הרצאה זו הנו היבטים פרגמאטיים של השפה המשמשת בכתיבה של הוראות, והתפקיד החברתי והתרבותי הרחב שממלאות הוראות כתובות מסוגות שונות. ההרצאה מבוססת על מחקר של קהילות-שיח (speech communities) אחדות, שאחד מן המכנים המשותפים המחזיקים ומחזקים את תחושת ההשתייכות עליהן הוא השימוש בהוראות מסוג/ה מסוים/ת. על-כן, בהרצאה זו אציג את התפקיד החברתי והתרבותי שממלאת הסוגה ההוראתית (בצורתה הכתובה). מבחינה תיאורטית, מסמכים הוראתיים ממלאים שני תפקידים משלימים שהנם הכרחיים לקיומה של תרבות קהילתית: התפקיד הראשון הנו פרגמאטי בעליל והוא כולל הטוויה מדויקת (פרסקריפטיווית) של אופן הכנה של מוצר כלשהו או של אופן ביצוע של פעולה כלשהי. בעזרת ההוראות, ממדים של גוף, תנועה, מרחב וזמן (רצף) – מקובצים יחדיו ולכדי מהלך בעל משמעות – מהלך שמשמעותו משותפת לאנשים העוקבים אחר קנון מסוים של הוראות וממלאים אחריהן.

אולם המחקר גם מראה כי הוראות עוברות מיד ליד בקרב חברי הקהילה האמונה עליהן. במסגרת הפצתן של ההוראות בין חברי וחברות הקהילה, השוואתן אלה עם אלה, והשיחה עליהן, ממלאים הטקסטים ההוראתיים תפקיד מטה-פרגמאטי מעניין. בעזרת הדיון בפרגמאטיקה המוצהרת שלהן, השיח(ה) על אודותיהן מאפשרת דיון על מאפייני המציאות, אופן תפיסתם וארגונם הלשוני בקרב הקהילה, כמו-גם על היחסים בין מציאות שפה, ופעולה אנושית.

ההרצאה מתבססת על מחקר הכולל בחינה של שלוש קהילות שיח בהן מהוות ההוראות, ותרבות ההוריה הסובבת אותן, נדבך זהותי ושיחי מרכזי: קהילת נשים העושות שימוש במתכונים Theophano 2002)), קהילת מקפלי נייר (קיפולי נייר יפניים המכונים "אוריגמי"), וקהילת תרמילאים ישראלים (תרמילאים אלה שולחים מכתבים לתרמילאים אחרים ובהם הוראות מפורטות על אופן הטיול, האתרים שבהם יש לבקר, והמועדים שבהם יש לעשות כן).

הדיון בקהילות שיח אלה, בהוראות שהן יוצרות ומשעתקות, ובמקום של הוראות אלה בתרבות הקהילה, נשען על ידע ושיטות מאנתרופולוגיה לשונית ומסוציולינגוויסטיקה, וכולל בחינה של שאלות פרגמאטיות נוספות, כגון הקשר בין מגדר, סמכות ויצירתיות מכאן, והוראות מכאן.

ביבליוגרפיה חלקית

• Theophano, Janet. 2002. Eat My Words: Reading Women's Lives Through the Cookbooks They Wrote. New York, N.Y.: Palgrave.

רפאל ניר
רפורמה בניקוד העברי – למי היא נחוצה?

מעמדה של מערכת הניקוד העברי בימינו הוא בעייתי. מקורה של שיטת הניקוד העברי הוא בימי הביניים ומטרתה הייתה לשמר את הגיית העברית, בעיקר לצרכים ליטורגיים. סימני הניקוד אינם מייצגים ווקליזציה בלבד, אלא כוללים גם סימנים דיאקריטיים (דגש, מפיק וכיו"ב). כשם שהכתיב העברי אינו משקף נאמנה את ההגייה הרווחת בעברית הישראלית, כך בוודאי גם הניקוד הטברני. הצורך בתיקון הניקוד עולה מדי פעם, משום שחלק ניכר מן ההבחנות הפונטיות שמשקף הניקוד הטברני אינן קיימות עוד בפי דובר העברית הישראלית, שבה חל צמצום ניכר בטווח הגיוון של התנועות הנהוגות בדיבורו של הישראלי המצוי. כתוצאה מכך השליטה בכללי הניקוד היא כיום מקצוע הדורש ידע רב. במקום לסייע לקריאה, הניקוד הטברני הפך ל"תורה" נלמדת ("תורת הניקוד").

כל הצעה לשינוי בייצוג האורתוגרפי של ההגאים בלשון (כתיב או ניקוד) גוררת התנגדות. הדבר נובע מן השמרנות הקשורה לערוץ התקשורת של הכתיבה (בניגוד לדיבור), ומניע זה תקף במיוחד לגבי העברית ("לשון הקודש"). מן הראוי לדון בהצעות לשינויים כאלה משני היבטים, שלפעמים מתנגשים זה בזה: ההיבט התרבותי וההיבט הפונקציונלי. בחינת ההיבט הפונקציונלי מלמדת שאין צורך במהפך רדיקלי (כגון שינוי כל סימני הניקוד או מעבר לכתיב הלטיני). השימוש בכתיב חסר הניקוד כרוך בקושי בפענוח בגלל בעיית ההומוגרפיה. בעיה זו נפתרת בחלקה תוך הסתמכות על ההקשר המילולי וההקשר הפרגמאטי של הטקסט. ככל שהקוראים מצויים יותר באוצר המילים של העברית, כן יקל עליהם להבין את הטקסט הלא-מנוקד.

בדיקת ההרכב של ציבור הקוראים הישראלי מלמדת כי ניקוד עשוי לסייע במקרים מסוימים לתלמידים צעירים, למעוטי השכלה וללומדי עברית כשפה נוספת. יש מקום לשקול הנהגת שיטה של ניקוד חלקי, מסייע. ניקוד כזה אינו מחייב ביטול או שינוי של סימני הניקוד, אלא סימון מינימלי וסלקטיבי של סימנים כאלה בטקסט.

בהמשך הדברים נביא הצעה מפורטת לניקוד מסייע העשוי להיות "ידידותי משתמש".

ביבליוגרפיה חלקית

• צ' ולדן, "הניקוד בעברית: מיתוסים ומציאות", בתוך: ע' אורנן, ר' בן שחר, ג' טורי (עורכים), העברית שפה חיה, אוניברסיטת חיפה, תשנ"ג, עמ' 23-33.
• ר' ניר, "מנוקד או לא מנוקד – האם זו השאלה?", עם וספר י', ברית עברית עולמית, תשנ"ח.
• י' שמרון, "תפקיד הניקוד בקריאת העברית: סיכום ביניים", בתוך: י' שמרון (עורך), מחקרים בפסיכולוגיה של הלשון בישראל, ירושלים, מאגנס, תשנ"ז, עמ' 203-227.

ברכה ניר-שגיב ודורית רביד
התפתחות יכולת הפקת טקסטים כתובים בקרב קבוצות חברתיות שונות

ההרצאה תציג מחקר שבמסגרתו נבדקה התפתחות יכולת הפקת טקסטים כתובים מסוגות שונות בקבוצות חברתיות שונות, על רקע הבדלים סוציו-לשוניים (Berman & Ravid, 2005). במחקר נבחנו יכולות הפקת השיח של ילדים ובני נוער משלוש שכבות גיל (כיתה ד', כיתה ז' וכיתה יא') ומארבע אוכלוסיות עיקריות: ילידי הארץ משני מיצבים סוציו-אקונומיים (בינוני-גבוה ונמוך), ובני גילם, מהגרים מברית-המועצות לשעבר ומאתיופיה. המחקר בחן טקסטים סיפוריים ועיוניים כסוגות החיוניות לפעילויות אורייניות בבית-הספר, על-ידי ניתוח כמותי ואיכותני של המילון והתחביר בהם נעשה שימוש בטקסטים ועל-ידי אפיון רמת השימוש בשפה בהקשר השיח.

במהלך העשורים האחרונים מתנהל מחקר מקיף בנושא המאפיינים הלשוניים של אוכלוסיות דו-לשוניות ורב-לשוניות. מחקרים פסיכו-בלשניים עוסקים בשאלות של רכישת שפה, אבדן שפה, והשפעה של שפה אחת על שפה אחרת, בעוד שאחרים מתמקדים בסוגיות חינוכיות הקשורות לאוכלוסיות אלו. כמו כן, מחקרים העוסקים בהתפתחות הפקת טקסטים מונולוגיים בשפות שונות עסקו עד כה בעיקר בהתפתחות טקסטים נרטיביים דבורים בקרב ילדים צעירים (Berman & Slobin, 1994), ואילו מחקרים על שפתם של ילדי בית-ספר דוברי עברית מרקעים שונים התמקדו בהיבטים לשוניים כגון המורפולוגיה והדקדוק של השפה העברית (שורצולד, 1981; Ravid, 1995) או בהיבטים סוציו-אנתרופולוגיים (בן עזר, 1992; Blum-Kulka & Snow, 1992).

לעומת מחקרים אלה, המחקר הנוכחי משחזר מתודולוגיה שגובשה במסגרת מחקר רב-לשוני שבו הופקו טקסטים סיפוריים ועיוניים סביב הנושא המשותף של "בעיות בין אנשים" (Berman & Verhoeven, 2002), תוך שימת דגש על מדדים לשוניים לניתוח טקסטים שהוכחו כבעלי תוקף להשוואת רמת המורכבות המילונית והתחבירית של טקסטים שכתבו דוברים מקבוצות גיל שונות ומשפות שונות.

כאמור, קבוצות המחקר נבחרו על בסיס משתנים סוציו-בלשניים: קבוצות מהגרים מארצות-מוצא שונות, רמת בית-הספר ומיצב סוציו-כלכלי. מתוך הממצאים העיקריים של המחקר עולה, כי אמנם מיומנויות השימוש בשפה בהקשר השיח הן שונות בין הקבוצות, אך לא על-פני כל המדדים. אותם מדדים שנמצאו שונים – מורכבות השימוש בקשרים בין-פסוקיים, רמת מופשטות שמות-העצם ורגישות להולמות המשלב הלשוני ולשימוש מדויק בשפה – הם רבי חשיבות מפרספקטיבה סוציו-בלשנית ומצביעים על חשיבותה של "האוריינות מבית" בהגעה ליכולות הפקת שיח נורמטיביות.

ביבליוגרפיה חלקית

• בן-עזר, ג. (1992). כמו אור בכד: עליתם וקליטתם של יהודי אתיופיה. ירושלים: הוצאת ראובן מס.
• שורצולד (רודריג), א. (1981). דקדוק ומציאות בפועל העברי. רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן.

• Berman, R.A. & Ravid, D. (2005) Sociolinguistic Variation in Developing Text Production Abilities. Final Report Submitted to the Israel Foundation Trustees. Tel-Aviv University.
• Berman, R. A. & Slobin, D. I. (1994). Relating Events in Narrative: A Crosslinguistic Developmental Study. Hillsdale: Erlbaum.
• Berman, R.A. & L. Verhoeven (2002). Developing text production abilities: Crosslinguistic perspectives. Written Languages and Literacy, Volume 5, 1-45.
• Blum-Kulka, S. & Snow, C. E. (1992). Developing autonomy for tellers, tales, and telling in family narrative events. Journal of Narrative and Life History, 2, 187-218.
• Ravid, D. (1995). Language Change in Child and Adult Hebrew: A Psycholinguistic Perspective. New York: Oxford University Press.

צוגויה סאסאקי
מקומה של העברית החדשה כשפה משותפת במדעי היהדות

מחקר מקרו-סוציולינגוויסטי זה יבדוק את מקומה של העברית החדשה כשפה משותפת של מדעי היהדות, דהיינו, משקלה בהשוואה לשפות מדע אחרות (בעיקר, אנגלית) ושינויים שחלו בו במהלך השנים. לכל חוקר העוסק במדע בכלל ובמדעי היהדות בפרט יש תחושה על חשיבותה או אי-חשיבותה של העברית, אך טרם נעשה מחקר אמפירי על הנושא.

שלושה מקורות מידע ישמשו בדיקה זו: א) פרסומים (ספרים ומאמרים), ב) הרצאות בכנסים, ג) נבדקים. ספרים ומאמרים במדעי היהדות ייבדקו לפי שפות הפרסום; כדי לבדוק את חשיבותה של העברית ייבדק גם עניין שכיחות הציטוט. ההרצאות שהיו במספר קונגרסים עולמיים למדעי היהדות ייבדקו גם כן לפי שפותיהן. יישלח שאלון הכולל שאלות מפורטות על העברית החדשה במדעי היהדות לרשימת תפוצה על מדעי היהדות עם אלפי מנויים ותיבדקנה תשובותיהם כעדויות לממצאים האפשריים העולים משני המקורות הנ"ל.

ענת סטבנס ומלכה מוצ'ניק
הפקות לשון של ילדים תלת-לשוניים

אחת התופעות השכיחות אצל אנשים רב-לשוניים היא ערבוב לשונות (code-mixing). תופעה זו נגרמת מסיבות שונות – פסיכולוגיות, סוציולוגיות ולשוניות. מחקרים אחדים בקרב דו-לשוניים הראו כי חלקי הדיבור הנפוצים ביותר בערבוב לשונות הם מילות תוכן, בעוד שאחרים הראו כי דווקא מילות התפקוד הן השכיחות.

בעבודה זו נבדקו הפקות לשוניות של שני ילדים תלת-לשוניים בספרדית-אנגלית-עברית בגיל בית-ספר על-פי מטלה מבוקרת. דגש מיוחד הושם על שכיחות חלקי הדיבור שגרמו לערבוב הלשונות. נבדקו היבטים מורפו-סינטקטיים בהפקות בכל אחת מן השפות בשני תנאים – פעם עם חשיפה לתשומה לשונית של אותה מטלה באחת השפות ופעם בלעדיה.

ערבוב הלשונות נבחן על-פי מודלים קיימים (Poplack, 1980; Myers-Scotton, 1995, 2002) במטרה לבדוק אילו חלקי דיבור הם בעלי סיכוי רב יותר להתערבב. כמו כן נבדק האם שכיחות חלקי הדיבור האלה בשפה בכלל או בתשומה הלשונית שנחשפו אליה הילדים משפיעה על הפקת חילופי לשון (code-switching) תוך ערבוב אותם חלקי דיבור.

ביבליוגרפיה חלקית

• Myers-Scotton, C. (1995), A Lexical Based Model of Code-Switching, in: One Speaker, Two Languages: Cross-disciplinary Perspectives on Code-switching (ed. L. Milroy & P. Muysken), Cambridge: Cambridge University Press, pp. 233-256.
• Myers-Scotton, C. (2002), Contact Linguistics: Bilingual Encounters and Grammatical Outcomes, Oxford: Oxford University Press.
• Poplack, S. (1980), Sometimes I'll Start a Sentence in Spanish y termino en Español, Linguistics, 18, pp. 581-618.

שרון עזריה
Conception of Social Interaction among Amharic/Hebrew Speaking Children

This research examines Amharic/Hebrew speaking children's conception of social interaction during pre-literacy events in the kindergarten. Social interactions that Amharic/Hebrew speaking children are accustomed to may differ from social interactions of a monolingual Hebrew speaking child. As early experiences in social interaction skills may influence pre-literacy activities, we may find that in school settings, children coming from Western cultures are at an advantage in comparison to those from a traditional society as differences appear between cultures (Gee, 2001; Pelligrini, 2001). This research attempts to answer the question: How do Amharic/ Hebrew speaking children conceive social interaction during pre-literacy events?

Through fifteen specific statements (Azaria, 2002) involving reading events 36 Amharic/ Hebrew speaking kindergarteners were interviewed to determine aspects of the children's social interaction during pre-literacy events in specified classroom-reading situations. Statements were divided into two categories: those which the statements were child-initiated (When I don't understand a word, I…) and those in which they were teacher-initiated ("When the teacher reads too fast, I…..) during pre-literacy events.

Partial results showed that children:

1. were more "on task" during child-initiated social interaction events; and
2. were more socially conforming with minimal "on task" statements during teacher- initiated social interaction events.

Events in which children scored lower results required interaction with an authoritative person in the school environment. The scores in which the children were more successful were those which could be completed without a need to interact with a grown-up. These partial results may coincide with Bernstein's (1982) concept of a regulative environment and may help explain parent/adult relationships among Amharic/Hebrew speakers and their influence on children's conception of social interaction during pre-literacy events.

עליזה עמיר
אפיוניהם של מבעי המראיין והשפעתם על שליטתו ועל מעורבותו של המראיין בריאיון החדשותי ברדיו

הריאיון החדשותי הנו סוגה של דיבור משודר, המציין צורה ספציפית של אינטראקציה חברתית, המופקת עבור קהל ומוגבלת על ידי חוקים מוסדיים. מסגרת שיח זו אינה קיימת בתוך וואקום, אלא נטועה בתוך המבנה המוסדי, התרבותי, ומושפעת מאירועים היסטוריים חברתיים. כל המרכיבים האלה מעצבים את הריאיון. כל המרכיבים האלה מעצבים את הריאיון (Clayman & Heritage 2002) וממצבים את תפקידם של המשתתפים בשיח.

אחד המאפיינים הבולטים בריאיון החדשותי הוא מבנה ההשתתפות האסימטרי שממנו ניתן ללמוד על חלוקת התפקידים המוגדרת כמו גם על הזכויות והחובות של המשתתפים(Weizman 2003). מבנה אסימטרי זה מייעד למשתתפים תרומות שיחתיות וממצב אותם בהתאם לציפיות מהם. במבנה שיח זה המערכת של לקיחת תורות היא העוגן המרכזי, עליו מושתת שיח זה. לפיכך אחד הנושאים הראויים לדיון בחקר הראיונות החדשותיים הוא בחינת יחסי הכוח בין המשתתפים והדרך שבה המראיין ממצב עצמו בשיח כשולט וכמעורב מעבר להגדרת תפקידו כמראיין.

בהרצאה זו אדון בדרכים שבהן המראיינים ממצבים עצמם בראיונות חדשותיים בתכנית היומית "הבוקר עם.." ששודרה בגלי צה"ל, תוך שימת דגש על דפוסי השליטה והמעורבות שלהם. אגביל הרצאה זו לבחינת סוגי המבעים שהמראיינים משתמשים בהם. אעמוד על אפיוניהם הטקסטואליים של מבעי המראיינים מבחינת כוחם הפרגמאטי ואפרש אותם במונחים של דרגת אילוץ ונקיטת עמדה. כמו כן אבדוק אם הבחירה של המראיינים בסוג מסוים של מבע מושפעת מתפקידו החברתי של המרואיין (סוג המרואיין).

לשם כך נבנו שני רצפים מרכזיים: רצף המתייחס לדרגת האילוץ של המבע ובוחן את כוחו של המבע מבחינת טווח התגובה, שהמראיין מותיר למרואיין; רצף המתייחס למידת השיפוטיות של מבעי המראיין. באמצעותו נבחן, כיצד המראיין ממצב עצמו כנוקט עמדה או כשומר על מידה של ניטרליות.

באמצעות המשתנים האלה ניתן ללמוד על ארגון הכוח כפי שהוא מתבטא בראיונות החדשותיים: להצביע מחד על ביצועים לשוניים שונים בהתייחס לסוג המרואיינים, ומאידך על ביצועים לשוניים משותפים האופייניים למראיינים ללא הבדל בסוג המרואיינים (תפקידם החברתי בריאיון).

ביבליוגרפיה חלקית

• Clayman, S. & Heritage, J. (2002). The News Interview. Cambridge: Cambridge University Press.
• Danet, B. & Bogoch, B. (1980). Fixed fight or free-for-all? An empirical study of combativeness in the adversary system of justice. British Journal of Law and Society, 7(1), 36-60.
• Weizman, E. (2003). News interviews on Israeli television: normative expectations and discourse norms. Dialogue Analysis, 7, 383-394.
• Weizman, E. (submitted). Roles and identities in news interviews: the Israeli context.

נורית פלד‑אלחנן
הסמיוטיקה של שיח ההיסטוריה והגיאוגרפיה בספרי לימוד בישראל: ניתוח טקסטים חזותיים ומילוליים כנושא אידיאולוגיה

ההרצאה תעסוק בהקשור השיח הגיאוגרפי וההיסטורי לשיח החינוכי בספרי לימוד בישראל, ותתמקד בייצוגם של הפלסטינים, הן אזרחי ישראל והן תושבי השטחים. הניתוח מתבסס על המתודולוגיה של הסמיוטיקה החברתית וניתוח השיח הביקורתי, וכולל הן את השיח המילולי והן את השיח החזותי. במסגרת ניתוח השיח המילולי נותחו הטקסט המרכזי, כיתובים תחת תמונות ומפות, כותרות ומשימות הניתנות לתלמידים. כמו כן נותחו היחסים האינטרטקסטואליים בין כל אלה ובין הטקסטים הלימודיים לטקסט החברתי-פוליטי בישראל. במסגרת הטקסט החזותי נבדקו צילומים ורישומים, מפות וגרפים, והשימוש בצבע כמשדר אידיאולוגיה. כמו כן נותחו המבנה והתסדיר (layout) של עמודים, עמודים כפולים ופרקים שלמים ונמצא שהתסדיר עצמו נושא אידיאולוגיה ומשמש לעתים קרובות כאמצעי להחדרת קולו של ההיסטוריון הנוגד את הטקסט המרכזי של הספר.

במסגרת ההרצאה יוצגו דוגמאות של שיח חזותי ומילולי מעשרה ספרי לימוד שנכתבו לאחר הסכם אוסלו, בין השנים 1998‑2002, דוגמאות שיבקשו להוכיח כי ספרים אלה נגועים בשיח גזעני, כמוגדר בספרות הסוציו-לינגוויסטית העכשווית, ובמגמה להעלים את קיומם של הפלסטינים כבני אדם מודרניים או כקבוצה אתנית בעלת תכונות חיוביות כלשהן. בטקסט החזותי מגמה זו באה לידי ביטוי הן במפות ובגרפים, הן ברישומים ובצילומים והן בייצוגם של הפלסטינים באמצעות איקונים הנחשבים לגזעניים. הן הטקסטים המילוליים והן הטקסטים החזותיים יוצרים דימוי של הפלסטינים לא כבני אדם יחידאיים ומודרניים אלא כקבוצה סטריאוטיפית המוגדרת לעתים קרובות כ "בעיה" – היינו כאיום ביטחוני ודמוגרפי או כאוכלוסייה מפגרת שמן הראוי לפתחה ולקדמה.

עם זאת, ניתוח התסדיר של עמודים בודדים או כפולים ואף של פרקים וספרים שלמים מגלה, כי קיים בספרים אלה מתח בין האמת האידיאולוגית לבין האמת הדיסציפלינארית.

המחקר נתמך על ידי קרן Leverhulme וה‑Institute of Education באוניברסיטת לונדון.

ביבליוגרפיה חלקית

• Kress, G. and Van-Leeuwen, Th. (1995) 'Critical Layout Analysis'. International Schulbuch Forschung 17, pp. 25-43. Frankfurt. Disturber.
• Reisigl, M. and Wodak (2001) Discourse and Discrimination: Rhetorics of racism and anti-Semitism. London and NY, Routledge.
• Van-Leeuwen, Theo (2001) 'Semiotics and Iconography'. In: Van-Leeuwen, Th. and Jewitt, C. Eds. Handbook of Visual Analysis. London, Sage Publications.

יעקב פלמן
An Isolated and Endangered Language Pocket: Harari (Ethiopian-Semitic)

Harari (native name Adare) is a South Ethiopian-Semitic language spoken today only by some 8000 Moslems, and only within the high-walled mountain city of Harar (some 350 miles east of Addis Ababa, on the edge of the Ogaden Desert near Somalia). Virtually all Harari speakers – certainly the men – are today bilingual (Harari-Amharic) or even trilingual (Harari-Amharic-Arabic). Their language is clearly obsolescent and ultimately doomed to disappear. The lecture will discuss Harari from a historical, cultural, and sociolinguistic point of view, to "explain" this besieged linguistic island of Semitic about to be drowned in a vast African (Cushitic) sea.

Selected References

• Wolf Leslau, 1970. "Harari," in "Ethiopic and South Arabian," Current Trends in Linguistics, Volume 6, Thomas A. Sebeok, ed. Mouton and Co., The Hague.
• Entry "Harar, Harari," in The Encyclopedia of Islam (New Series, Vol. 2).

מישל קושניר וריטה פיינרו
Literacy at Work: A Critical Genre Analysis of Police Field-Writing in Israel

Numerous theories and models for discourse and genre analysis promote the significance of analyzing genre-specific spoken and written texts as a means of understanding complex socially embedded literacy practices within societies. However, actual applications of these models and theories for analyzing real-life everyday texts are few. Our study examines the genre of police report field-writing in Israel and presents a descriptive and critical socio-linguistic analysis of what characterizes this genre. Additionally, we analyze this genre as a part of police discourse in both its immediate local and wider public context. In our research we set out to answer four main questions: What is the purpose and social function of police report-writing? What are the underlying ideological positions that characterize, drive and shape this particular genre? What social power relations are constructed through the discourse? And what are the implications for those involved? By integrating and utilizing terminology and theories proposed by various fields of research i.e., bureaucracy, genre, discourse and literacy, we adopt a multidisciplinary approach and provide a more encompassing picture of the interrelatedness of spoken and written real-life texts; the static and dynamic nature of genres; the complexity of institutional roles - identity and cohesion; information control (which includes information retrieval, documentation, processing); and the relationship between literacy, social power and control.

Selected References

• Baynham, Mike. (1995). Literacy Practices: Investigating Literacy in Social Contexts. London & New York: Longman.
• Bourdieu, P. (1984). Language and Symbolic Power. Polity Press.
• Gunnarson, Britt-Louise. (1997). The Writing Process from a Sociolinguistic Viewpoint. Written Communication 14(2), pp. 139-188.
• Kamberelis, George. (1995). Genre as Institutionally Informed Social Practice. Journal of Contemporary Legal Issues 6, pp. 115-171.
• Sargani, Srikant & Slembrouk, Stefaan. (1996). Language, Bureaucracy and Social Control. London and New York: Longman.
• Swales, J. (1990). Genre Analysis. Cambridge: Cambridge University Press.

אלדינה קינטנה
תמורות בלשונות היהודים הספרדים באימפריה העות'מאנית במאות ה-16 וה-17 בהקשר חברתי

שנים אחדות אחרי גירוש ספרד התחילו יוצאי קסטיליה להתבלט באימפריה העות'מאנית בקרב השכבה השלטת, מנהלית - ככלכלית וכרוחנית בקהילה היהודית. בהתאם לכך, בתהליך היווצרות הקוֹאִינֶה שהתחיל באותה התקופה, תפשה השפה הקסטיליאנית מקום מרכזי. עם הזמן, היא אף החלה לשמש כבסיס לספרדית-היהודית העות'מאנית המתפתחת. במאה ה-16 החכמים ממשיכים להקפיד להשתמש ביצירותיהם הכתובות בספרדית בשפה ספרותית. אולם, בעשורים הראשונים של המאה ה-17 ניתן להבחין שהספרדית-היהודית כבר אינה יונקת מהקסטיליאנית הספרותית. כעת, בסיסה בשפה המדוברת, בעלת יוקרה פחותה. ככל הנראה, את התשובה לסיבותיה של תופעה זו יש לחפש בתמורות חברתיות אשר פקדו את החברה הספרדית-היהודית בעידן זה.

בהרצאה זו יסוקרו גורמים חברתיים אשר הביאו לידי היווצרותה של הלאדינו.

הדסה קנטור
אשת-חיל – מי ימצא תרגום כהלכה?

הצירוף "אשת-חיל" מצוי במקרא שלוש פעמים: א) "אשת חיל מי ימצא" (משלי ל"א 10), שהפך לחלק מזמירות המושרות לפני הקידוש בליל שבת; ב) "אשת-חיל עטרת בעלה (משלי י"ב 4); ג) "יודע כל שער העיר כי אשת-חיל את" (רות, ג' 11). היקרות נוספת היא בבן-סירה: "אשת חיל תדשן לבעלה"(כ"ו 2, כ"י ג').

בבדיקת נוסחים שונים באנגלית נמצאו שנים-עשר תרגומים שונים ל"אשת-חיל". כן נבדקו תרגומים בשפות שונות: ארמית – תרגום יונתן, יוונית – תרגום השבעים, לטינית – הוולגאטה, וכן בספרדית וביידיש. הגרסאות השונות מהוות מעין אספקלריה לרקע התרבותי של התרבויות הזרות. לפרקים אף נמצאו תרגומים שונים לכל אחת מן ההיקרויות המקראיות שהוזכרו. הסיבות לריבוים של התרגומים השונים נובע מכך שכל אחד מרכיבי הצירוף הוא פוליסמי, ועל כן תלוי הקשר. אישה עשויה להיתרגם כ-woman או wife, והמילה חיל כ- valor, virtue,power או אף wealth. סיבה נוספת, ואולי העיקרית, היא כי הצירוף הוא מעין חסר סמנטי.

בלשון הדיבור של ימינו מתורגם הצירוף כ-wonder-woman, וזאת בהשפעת הסדרה הטלוויזיונית הפופולארית בשם זה, שנקראה בעברית "אשת-חיל". בהרצאתנו ייעשה ניסיון להסביר את התרגומים השונים מן ההיבט הסמנטי והסוציולינגוויסטי , וכיום אין להתעלם מן ההיבט המגדרי.

ביבליוגרפיה חלקית

• לוין, יעל, (תשמ"ח), "מזמור 'אשת חיל'; מקבילות פנים מקראיות", שמעתין 91, משרד החינוך, ירושלים
• רופא, אלכסנדר (תשס"א), "'אשת חיל', γυνη συνετή, ועריכת ספר משלי", תשורה לשמואל – מחקרים בעולם המקרא, אונ' בן-גוריוון ומוסד ביאליק

• Robins, Dale A, (1995) "Why So Many Bible Translations", Victorious Publications, Ca., USA

יעל קציר, חנה עזר וצילה שלום
מאפיינים תרבותיים ולשוניים של המורה הטוב בשיח הכתוב בעברית של סטודנטים להוראה ערבים ויהודים

מחקר זה עוסק בהשוואת התפיסה של דמות 'המורה הטוב' בקרב סטודנטים להוראה ערבים ויהודים. מטרת המחקר היא לבחון תפיסה זו באמצעות ניתוח שיח של היבטים לשוניים ותרבותיים.

אפיון התכונות של המורה הטוב הוא נושא מרכזי בהכשרה הפדגוגית של מורים. תפיסות לגבי מאפייני המורה הטוב הן חלק מתחום המחקר העוסק באמונות מורים. נמצא, כי אמונותיהם של סטודנטים המתכשרים להוראה לגבי 'המורה הטוב' מושפעות מניסיונם ומחוויותיהם בבית הספר בעבר. (Korthagen, (2004; Murphy, 2002; Richardson, 1996. עם זאת נראה, כי מעטים המחקרים בתחום זה המתמקדים בשונות תרבותית.

בעשור האחרון חל שינוי דמוגרפי בהרכב אוכלוסיות הסטודנטים המתכשרים להוראה ברבות מן המכללות לחינוך דוברות העברית בישראל, עקב העלייה החדה במספר הסטודנטים הערבים-ישראלים. לפיכך, התמקד המחקר בשתי אוכלוסיות סטודנטים, יהודים וערבים. אוכלוסיית המחקר כללה 80 סטודנטים להוראה הלומדים בשנה א' במכללה לחינוך, דוברת עברית, במרכז הארץ.

המחקר המוצג בזה הוא מחקר איכותי, המתמקד בניתוח שיח כתוב בעברית. איסוף הנתונים מבוסס על משימת כתיבה העוסקת ב'מורה הטוב'. ניתוח הנתונים נערך באמצעות ניתוח שיח, אשר העלה קטגוריות הקשורות לתפיסת דמות 'המורה הטוב', ואִפשר להראות כיצד אמצעים לשוניים בטקסט מעידים על תפיסות תרבותיות של הכותבים.

ממצאי המחקר מצביעים על הבדלים תרבותיים ולשוניים בתפיסת דמות 'המורה הטוב' בין הסטודנטים להוראה הערבים והיהודים. הבדלים אלה באים לידי ביטוי במאפיינים הבאים: איכות התכונות המאפיינות יחסים בינאישיים של המורה; תפקיד המורה כדמות מגוננת לעומת מנחה ומדריכה; מיקוד שליטה במורה לעומת מיקוד שליטה בתלמיד; תחושות התלמידים ורגשותיהם כלפי המורה. שונות זו באה לידי ביטוי בתחום הלשוני-אורייני, כגון באופן הפתיחה, במבנה המשפטים, בשימוש בפעלים, בשימוש במושגים ובמטפורות.

המחקר מעיד על חשיבות ניתוח השיח והתוכן בהפקת תפיסות תלויות תרבות. ממצאי המחקר מחזקים את הטענה, כי תכניות ההכשרה להוראה חייבות לפתח רגישות תרבותית ולקחת בחשבון אמונות מוקדמות לגבי מאפייני המורה הטוב, אותן מביאים הסטודנטים להכשרתם להוראה.

ביבליוגרפיה חלקית

• Korthagen, F.A.J. (2004). In Search of the Essence of a Good Teacher: Towards a More Holistic Approach in Teacher Education. Teaching and Teacher Education. 20 (1), pp.77-97.
• Murphy, P.K., Delli, L.A.M. and Lee, A.E. (2002). Conceptions of the "Good Teacher": A Cross Sectional Comparison of Preservice Teachers' and Primary Students' Beliefs. (manuscript accepted for publication). Journal of Experimental Education.
• Richardson, V. (1996). The Role of Attitudes and Beliefs in Learning to Teach. IN J. Sikula (Ed.). Handbook of Research on Teacher Education, pp. 102-119. New-York: Macmillan.

צופיה קרני
המרכיב הדתי והשפעתו על הידע הלשוני

החברה הישראלית מורכבת מקבוצות בעלות גוון דתי שונה. על פי רוב, מרכיביה העיקריים של חברה זו הם: חרדים, דתיים-לאומיים, מסורתיים וחילוניים. קבוצות אלה שונות זו מזו בתחומים אחדים, וביניהם תחום הלשון.

מחקרים מוכיחים כי למרכיב הדתי יש השפעה על השימוש הלשוני. בבתי ספר חרדים מונהגת תכנית לימודים שעל פיה לומדות הבנות לנהוג בלשונן בצורה צנועה והולמת (אוריין); באירלנד ניתן להבחין אם הדובר הוא קתולי או פרוטסטנטי על פי קוד הדיבור שלו ( Todd). כדי לשכנע קוראים חרדים כותב חילוני משתמש בטכניקות השמורות לכותב החרדי בדרך כלל, ולהפך (שלזינגר).

במטרה לבדוק אם קיים שוני בשימוש הלשון בין דוברים שונים בחברה הישראלית ערכתי מחקר ובו הנחתי, כי לשונם של חרדים שונה מבחינות אחדות מלשונם של חילונים. המחקר שערכתי בדק את מידת שליטתם של צעירים בלשון העברית. הנבדקים משלוש קבוצות באוכלוסייה: חרדים, דתיים-לאומיים וחילוניים, 20 בכל קבוצה, נדרשו לציין את המשמעויות של מילים נתונות. במילים בעלות מספר משמעויות נדרשו הנבדקים לרשום תחילה את המשמעות הראשונה שעולה במחשבתם. רוב המילים נשאו הן משמעות דתית והן משמעות כללית.

הממצאים:

• רוב הנבדקים החרדים הכירו הן את המשמעות הדתית של המילה והן את המשמעות הכללית. תחילה ייחסו למילה את המשמעות הדתית, ורק אחר כך את המשמעות הכללית.
• רוב הנבדקים הדתיים-לאומיים הכירו את שתי המשמעויות, אולם במידה פחותה מהנבדקים החרדים. מחצית מהנבדקים ייחסו למילה את המשמעות הדתית תחילה, ומחציתם - את המשמעות הכללית.
• · רוב הנבדקים החילוניים הכירו את המשמעות הכללית, אולם רק מיעוטם הכיר את המשמעות הדתית. על פי רוב, ייחסו למילה את המשמעות הכללית תחילה.

מתוצאות המבדק עולה, כי מידת שליטתם של הנבדקים הדתיים והחרדיים בשפה העברית עולה על מידת שליטתם של הנבדקים הלא דתיים. הסיבה הסבירה לכך היא שליטתם במקורות העברית - ספרות המקרא וספרות חז"ל, וכתוצאה מכך שימוש חי במגוון המשמעויות של המילה.

המסקנה שהגעתי אליה מתיישבת עם דבריה של קנטור (1989) לפיהם, בחלק ניכר של האוכלוסייה שאינה שומרת מסורת נשתכחו המשמעויות הדתיות של מילים ושל צירופים רבים ונותרו ההוראות החילוניות בלבד. לדבריה, ההבדל בין הקבוצה הדתית באוכלוסיה לקבוצה החילונית גדול עד כי ניתן לדבר על שתי שפות: לשון יהודית הדבקה בשורשיה ההיסטוריים והשגורה בקרב הציבור הדתי בארץ ובתפוצות ולשון "מחולנת" מנוכרת מתרבותה, המקובלת בחוגים נרחבים של דוברי העברית בארץ. ברוך (2001) מכנה שפות אלה: "יהודית" ו"ישראלית".

ביבליוגרפיה חלקית

• אוריין, ש', (תשנ"ז), "לשון צנועה - נפש צנועה, דפוסי תקשורת מילוליים בקרב בנות ונשים חרדיות", בלשנות עברית, 42-41, 7-19.
• קנטור, ה', (1989), "על תופעת החילון בלשון ימינו והשלכותיה על הוראת העברית", העברית ככוח מאחד בחינוך היהודי בתפוצות, (בעריכת אולשטיין א', זיסנויין ד', שוהמי א'), תל אביב.
• שלזינגר, י', (תשנ"ב), "רכיבי סגנון של לשון "מלומדים"", ביקורת ופרשנות, 28, 147-141.

• Todd, L. (1984), "By Their Tongue Divided: Towards an Analysis of Speech Communities in Northern Ireland", English World Wide: A Journal of Varieties of English (EWW), 5(2), 159-180.

הילה קרס
קרוב רחוק: תרגום תוך-לשוני והעבר הלאומי

יחסו של עם כלפי שפתו העתיקה קשור קשר הדוק בדרך שבה הוא רואה את זהותו הלאומית ואת עברו. בהרצאתנו נעסוק בתרגומן של יצירות ספרותיות מצרפתית עתיקה לצרפתית מודרנית, ובאופן שבו מרכיבים הכרוכים בזהות לאומית ומקצועית באים לידי ביטוי בפעילות התרגום, בתוצריה וביחס כלפיהם. נעלה שאלות הנגזרות מתוצאותיו הראשוניות של מחקר המשווה בין תרגומים שונים שפורסמו במהלך המאה העשרים, של יצירה בת המאה השלוש עשרה. המתודולוגיה שלנו נשענת על תיאוריה של התרגום (Translation Studies), ומשתמשת בכלים של תיאוריית הרב מערכת ובלשנות קוגניטיבית.

הסוגיות בהן נעסוק נובעות בעיקר מן המתח בין הביתי לזר, בכל הנוגע לצרפתית עתיקה בעיני הצרפתי של ימינו: מחד גיסא, אזור צרפת של ימי הביניים נחשב לערש תרבותה של צרפת המודרנית, השפה הצרפתית העתיקה מסמנת את תחילת התבדלותו של מה שעתיד להיות העם הצרפתי מתוך קבוצות בעלות לשונות דומות ואורחות חיים דומים, ויצירות המופת מתקופה זו מכונות כיום "המונומנטים של השפה הצרפתית". מאידך גיסא, הדובר המודרני אינו יכול להתמודד עם הצרפתית העתיקה בלא סיוע, וגם התכנים שהיא מעבירה והעולמות שהיא מתארת אינם מוכרים לו היטב.

מתח זה בא לידי ביטוי בכמה אופנים. חלקם קשורים להיבט הלשוני, ולתהייה כיצד לכנות העברה מצרפתית עתיקה לצרפתית מודרנית ואם אכן מדובר בתרגום, שכן בעיני רבים אין מדובר בשתי שפות נפרדות ממש. נבחן גם דרכים אחרות שבהן מציגים את היצירות לדובר המודרני, ונראה אלו עמדות הן משקפות. בהקשר זה יהיה עלינו גם לבדוק כיצד מתמודדים במאה העשרים עם ההשפעות הדיאלקטליות הבולטות על היצירה הביניימית, לעומת ההגמוניה של הצרפתית הסטנדרטית בימינו.

להיבט השני, הספרותי תרבותי, מצטרפת גם שאלה של זהות מקצועית: אם הצרפתית העתיקה, הספרות שלה וההקשר ההיסטורי שלה כה רחוקים משלנו, באיזו מידה הם נגישים למתרגמים "מן המניין", לעומת "מומחים" כגון חוקרי ימי הביניים או חוקרי ספרות עתיקה? נציע דרכים לבדוק את מגמות הפעילות וההעדפות של שתי קבוצות-על אלה וניגע גם ביחסים ביניהן, תוך הבאתם בחשבון של מעמד הספרות והתקופה, וכן המדע העוסק בהם, בעיני הצרפתי המודרני.

ביבליוגרפיה חלקית

• Buridant, Claude 1981. « Des Braies au pantalon de Tristan. Reflexions sur les traductions marotiques et les traductions modernisantes des textes médiévaux », Perspectives Médiévales 7, pp. 53-80.
• Karas, Hilla, Bat Zeev Shyldkrot, Hava 2004. « Écart et proximité : traduction et réédition des textes médiévaux », given in Theory and Practice of Translation, Conference held at the University of Paris III – Sorbonne Nouvelle, 20-24 July 2004. Forthcoming.
• Toury, Gideon 1995. Descriptive Translation Studies and Beyond, Amsterdam / Philadelphia : John Benjamins.

יעל קשת
"אנרגיה" כמונח מפתח והון סימבולי בשיח הרפואה-המשלימה

בעשור האחרון פונים יותר ויותר אנשים בעולם המערבי לרפואה-המשלימה. כיצד ניתן להסביר את הצלחתה הרבה של הרפואה-המשלימה ואת צמיחתה המהירה? מהם מקורות כוחה לצד הרפואה המודרנית הדומיננטית? ובמיוחד, כיצד היא משיגה הכרה ולגיטימציה כאשר היא נתפסת כמיסטית, רוחנית ומבוססת על ידע עתיק ושונה, לצד ביו-רפואה הנתפסת כאובייקטיבית ומדעית? בהרצאה זו אטען שהשימוש הנרחב במונח "אנרגיה" תורם רבות להצלחתה של הרפואה-המשלימה. המונח "אנרגיה" מרכזי בשיח הרפואה-המשלימה ומהווה סמל-מפתח (במונחיה של Ortner (1973)). המונח "אנרגיה", המשמש במדע כמונח מדיד וכמותי, קיבל בשיח הרפואה-המשלימה פרשנויות רוחניות ומיסטיות. לצד ההבחנה בין המונח המדעי לבין זה ברפואה-המשלימה, רופאים בהכשרתם, שחונכו על ברכי המדע ועוסקים ברפואה-המשלימה, משתמשים במונח המדעי "אנרגיה" כמטפורה להסברת והצדקת תפיסותיהם בפנייתם לציבור הרחב. באופן זה הם מגשרים על הפער בין התרבות המדעית לבין הפרקטיקות ברפואה-המשלימה, מהלך המאפשר להם להשיג לגיטימציה לרפואה-המשלימה ובו זמנית לערער על הבלעדיות של הדוקסה הביו-רפואית. מנקודת מבט הבוחנת תהליכים חברתיים-פוליטיים, ניתן לראות במונח "אנרגיה" הון סימבולי (במונחיו של Bourdieu (1989)), המשמש כמשאב חשוב של העוסקים ברפואה-המשלימה במאבקם במרחב החברתי.

ביבליוגרפיה חלקית

• קשת, יעל (2000). אנרגיה: שיח הרפואה-המשלימה כיצירת תרבות אלטרנטיבית. חיפה: אוניברסיטת חיפה, עבודת גמר לקראת קבלת תואר מוסמך.

• Bourdieu, Pierre (1989). Social Space and Symbolic Power. Sociological Theory, 7, 14-24.
• Ortner, Sherry, B. (1973). On Key Symbols. American Anthropologist, 75, 1338-1346.

יהודית רוזנהויז
הבדלים בין לשון גברים ונשים בערבית המדוברת בארץ

במחצית השנייה של המאה ה-20 התרבו המחקרים הלשוניים הדנים בהבדלים בין לשון גברים ונשים בשפות שונות, כולל העברית והערבית. חלק מהמחקרים נובעים ממניעים פמיניסטיים שונים, כגון אלה שמעלים את עניין קיפוח הנשים מבחינות שונות בחברות וארצות רבות. הרצאתנו תתרכז בפן הלשוני של נושא זה המתייחס ללשון הערבית כפי שהיא מדוברת בעיקר בארץ, מבלי לעסוק בצדדים "הפמיניסטיים". יצוין כי לשון נשים בערבית התחילה לשמש כנושא למחקר רק ברבע האחרון של המאה ה-20, ויחסית מעטים המחקרים בנושא זה. השוואות בין לשון גברים ונשים בערבית מעטות עוד יותר, אם כי ניתן לעתים למצוא חומר גם על ההבדלים בין לשון הנשים לגברים בעבודות על לשון הנשים. יש להניח שמצב זה קשור בעצם קיומם של הבדלים חברתיים בין נשים וגברים בחברה הערבית.

להלן נדון ברקע החברתי של החיים במגזר הערבי בארץ ונציע את השקפתנו כי רקע זה גורם גם להבדלים לשוניים בין לשון גברים ונשים בחברה הערבית. להסבר דעה זו נביא דוגמות של הבדלים מתחומים לשוניים אחדים (פונולוגיה, מורפולוגיה ותחביר ופרגמאטיקה) בין לשון הנשים והגברים בערבית. חלק מהדוגמאות קשורות בעבודות קודמות שלנו Rosenhouse, 2001a, 2001b)) וחלקן מתבסס על ממחקריהם של חוקרים אחרים ((Abu Haidar, 1988, 1991, Henkin, 2002. בין הדוגמאות שנזכיר יעלה עניין הגיית עיצורים מסוימים /?, q, k/) והנחציים(; שימוש בלשון זכר במקום בלשון נקבה בפי נשים באזור המשולש (דביאת, 2004); וביטויים (כגון ברכות) המשמשים בלשון גברים אך לא בלשון נשים ולהפך.

מן החומר שנאסף עד כה ניתן להסיק לא רק שלשון נשים בערבית נבדלת מלשון הגברים אלא גם שהיא מידמה אליה בנקודות אחדות. התפתחות כזאת צפויה לאור התיאוריה הסוציו-לינגוויסטית עקב השינויים החלים כיום במעמד הנשים בחברה הדוברת ערבית.

ביבליוגרפיה חלקית

• דביאת, נ. (2004) שימוש בלשון זכר במקום בלשון נקבה בפי נשים דוברות ערבית בגליל ובמשולש עבודת מ.א., החוג לליקויים בתקשורת, אוניברסיטת תל-אביב.

• Abu Haidar, F. (1988) "Male Female Linguistic Variation in a Baghdadi Community," in: Irvine, A.K., Serjeant, RB. And Rex Smith, G (eds.) A Miscellany of Middle Eastern Articles, in Memoriam Thomas Muir Johnstone 1924-1983, London: Longman's
• Abu Haidar, F. (1991) "Language and Sex: The Case of Expatriate Iraqis", in: Kaye, A.S. (ed.) Semitic Studies in Honor of Wolf Leslau on the Occasion of his 85th Birthday, Vol. 1 Wiesbaden: Harrassowitz.
• Henkin, R. (2002) "Tense Switching in Narratives of Negev Bedouin Men and Women" in: A. Youssi, F. Benjalloun, M. Dahbi and Z. Iraqi-Sinaceur (eds.) Aspects of the Dialects of Arabic Today, Proceedings of the 4th Conference of AIDA, Marrakesh, april 2000, Rabat: Ampatril, pp. 288-298.
• Rosenhouse, J. (2001) "A Comparative Analysis of Stories Narrated by Bedouin and Sedentary Male and Female Speakers" Zeitschrift für arabische Linguistik, 39: 64-83.
• Rosenhouse, J. (2001) "A Comparative Study of Women's Wedding Songs in Colloquial Arabic" Estudios de Dialectologia Norteafricana y Andalusi, 5: 1-18.

מריאנה רוח-מדבר
שפת הרוחניות החדשה – "לעקוף את התוכנה" או "תכנות עצמי"

ההווי הכיתתי שצבר תאוצה בשנות ה-60 (במאה ה-20) עורר פולמוס רבתי לגבי הקבוצות הדתיות החדשות. בין דוברי התנועה האנטי-כיתתית נמנו פסיכיאטרים שטענו כי המצטרפים חווים "שטיפת מֹח", וכי שיקומם מצריך את "ביטול התוכנה" (deprogramming) ש"הושתלה" להם בכת, ושהפכה אותם מאדם למכונה. מטאפורות אלה תרמו לדמוניזציה של הפעילות הדתית-רוחנית החדשה בדעת הקהל. הרתיעה מהטכנולוגיה והדיכוטומיה בין אדם למחשב ניכרה לא רק בשיח האנטי-כיתתי והרציונליסטי, כי אם גם בתרבות הנגד, ההיפית והרוחנית. החיפוש של שתי הקבוצות אחר "אותנטיות" התבטא בניסיון לנטרל את הטכנולוגיה ולחזור אל ה"אנושי".

לעומת זאת, בשיח הרוחני האלטרנטיבי בימינו ניכר אימוץ-מרצון של זהות ממוחשבת: אנשים מסתפקים בזיהוי ה"סריטה" שבנפשם, ה"צריבה" שבמוחם או ה"באג" ששתול להם, ולעתים גם ב"עקיפת התוכנה". אחרים עוסקים ב"תכנות", "היפנוט" ו"שיזוז" עצמי. תפיסה זו מדמיינת את הטיפול באדם במונחים של מחשב המצריך "שדרוג", או התקנת תוכנה חדשה, ולא מצפה לנִטרוּל ההיבט הממוּכּן מן האנושי.

שני דימויים יריבים-לשעבר התמזגו לבלתי הפרד בשיח הרוחני של "העידן החדש": הדימוי הרוחני-פגאני-טבעי מצד אחד, והדימוי הטכנולוגי-וירטואלי מצד אחר. בסרטי מדע בדיוני פופולריים (כגון "מטריקס") מופיע דימוי רוחני של ה"סייבורג", המשמש אידיאל מצד אחד, ומצב בלתי נמנע מצד אחר. המטאפורות של מִחשוב האדם או נפשו משמשות גם ככלים פסיכותרפויטיים חיוביים בסדנאות של הרוחניות האלטרנטיבית, וספרות רוחנית פופולרית משקפת תפיסה של אוטופיה טכנולוגית-רוחנית.

אין לתרגם בפשטות את הדיבור הישן על "ביטול-התוכנה" כסוג של "תכנות-מחדש", שכן השינוי בשפה משקף מעתק מושגי וערכי: מטכנופוביה לטכנופיליה. תפיסת העולם החדשה נובעת מהנחות פוסטמודרניסטיות לגבי טבע האדם ולגבי מקומה של התרבות. הערכים הנובעים מהקוסמולוגיה החדשה הם ביקורת על המוסדות המחברתים הנתפסים כמדכאים ואף שאיפה שלא להיות מסוגל למסגרות; במקום חיפוש אחר מהות אותנטית מופיעה שאיפה להִשתנוּת מתמדת ולהסתגלות לסביבות חדשות; התייחסות ל"פני השטח" ולסימולציה במקום ל"עומק" ולממשות; שליטה וירטואוזית במחשבה, שהיא עיקר פעולת האדם הממוחשב ועוד.

פענוח השיח החדש מביא להתבוננות ביקורתית על הפולמוס המחקרי בנוגע לדתות החדשות, תוך השטחת ההיררכיה שבין שני הצדדים: אין מדובר במדע מול שרלטנות, אלא בשתי חלופות תרבותיות.

ביבליוגרפיה חלקית

• Anthony, Dick & Thomas, Robbins. "Conversion and 'Brainwashing' in New Religious Movements", in Lewis R. James. (Ed.) The Oxford Handbook of New Religious Movements. Oxford University Press: New York, 2004. (An on-line version available at: www.cesnur.org/2003/brain_conv.htm.)
• Haraway, Donna. "A Cyborg Manifesto: Science, Technology and Socialist-Feminism in the Late Twentieth Century", in Bell, David & Barbara, M. Kennedy. (Eds.) The Cybercultures Reader. Routledge: London and New York, 2000. pp. 291-324.
• Turkle, Sherry. "Construction and Reconstruction of the Self in Virtual Reality", in Druckrey Timothy. (Ed.) Electronic Culture – Technology and Visual Representation. Aperture Foundation: New York, 1996. pp. 354-365.

עמרי רוח‑מדבר
שפת המדיה החדשה – אמנות דיגיטלית כמקרה מבחן

בעשורים האחרונים אנו עדים לתהליך שבו טכנולוגיות דיגיטאליות הופכות לחלק בלתי נפרד ומרכזי בתחומים שונים של הפעילות האנושית. מגמה זו קיימת גם בתחומי האמנות השונים, וביניהם: ציור, מוסיקה, ארכיטקטורה וכו'. הדיגיטליזציה של האמנות הביאה לשינויים בהרגלים ובמיומנויות בשדה האמנות. חידוש זה מצריך שינוי בהמשגה, שכן המלים ששימשו לתאר את המיומנויות האומנותיות המסורתיות לא התאימו עוד לתיאור אלה המשמשות באומנות הדיגיטלית. במילים אחרות, בעוד מסומני השפה השתנו, נותרו המסמנים בצורתם המקורית.

אי ההתאמה בין המסמנים הישנים למסומנים החדשים, שנוצרה בעקבות התפתחויות טכנולוגיות, אינה נחלת האמנות לבדה, שכן הוא תוצאה של מעבר ממציאות פיסית למציאות וירטואלית. למרות השוני בין שתי המציאויות, יש והשפה משותפת לשתיהן, ולכן היא מסתירה את מאפייניו החדשים של העולם הווירטואלי, ואינה מספקת כלים להמליל את החוויות והאפשרויות החדשות. במקרים אחרים, מופיעות המשגות חדשות המשקפות את השינוי התרבותי שמתחולל בעקבות הווירטואליזציה.

בהרצאתי אתמקד בתחום האמנות, ובמיוחד במוסיקה, בהדגמת המתח שנוצר בין הפרקטיקה, בעולם טכנולוגי משתנה, לבין ההמשגות המצויות. למשל, בתחום המוסיקה, ההמשגה המסורתית של "מלחין" מאותגרת בסביבה הוירטואלית ע"י זהות חדשה של "יוצר"; המיומנות המסורתית של "הלחנה" מתערבבת עם מיומנויות ה"עיבוד" וה"ביצוע"; ויצירת התוצר הסופי, ה"יצירה", אינה מגיעה לכדי גמר, אלא מכילה "גרסאות" מרובות. כל אלה מלמדים על תפיסה שונה של התהליך האומנותי, של האסתטיקה, ונגזרים ממיומנויות חדשות במציאות הוירטואלית, שאינה מקבילה באופן מדויק לזו הפיסית.

ההשלכות של הווירטואליזציה בעולם המוסיקה נכונות גם לתחומי אמנות אחרים. כך, למשל, האפשרות לאינטראקטיביות בסרט WAXWEB של דיוויד בלייר, והנרטיבים השונים הקיימים בו זמנית ליצירת הספרות האלקטרונית של האמן ג'ון איפוליטו (Jon Ippolito).

אין לראות התפתחויות אלו בתחום האמנות תוצאה של התפתחויות טכנולוגיות דטרמיניסטיות ואף לא תוצר חברתי גרידא, אלא תולדה של גישה טכנוריאליסטית המשלבת את המבנה הטכנולוגי מצד אחד ואת ההשפעה של החברה מצד אחר. החידושים הללו, שלחלקם עדיין אין קול בשפה, מעוררים שאלות אתיות וחברתיות בנושא זכויות יוצרים, הכשרה, נגישות, מעמד ועוד. כדי לעמוד על טיבם ומשמעותם, נדרש מבט רחב יותר, על התרבות הצומחת במדיה החדשה, בה לטכנולוגיה תפקיד מרכזי, אך לא בלעדי.

ביבליוגרפיה חלקית

• Theberge, Paul. "'Plugged In': Technology and Popular Music" in Frith Simon, Will Straw and John Street. (Eds.) The Cambridge Companion to Pop and Rock, Cambridge University Press: New York, 2001. pp. 3-24.
• Lunenfeld, Peter. (Ed.) The Digital Dialectic: New Essays on New Media. The MIT Press: Cambridge, Massachusetts, 1999.
• Manovich, Lev. The Language of New Media. The MIT Press: Cambridge, Massachusetts, 2002.

אבי שגיא
שפה אחת ודברים אחדים: על השיח ה"לא נורמלי" בחברה הישראלית

המונח "שיח נורמלי" השאוב מהגותו של ריצרד רורטי, מציין שיח שאין בו כללי הכרעה בין עמדות חלוקות, משום שהשיח מתנהל במסגרת שפות אינקומנסורבליות; לאמור, כל אחד מהשותפים לשיח פועל במסגרת שפה שיש לה מערכת ערכים ותפיסות שונה לחלוטין משל זולתה וללא מסגרת מושגית מוסכמת. במסגרת שיח זה כל צד מהשותפים לשיחה שופט ובוחן את עמדת זולתו דרך מערכת הערכים שלו; מערכת שזולתו שולל לחלוטין.

טענתי המרכזית היא כי השיח הרווח בחברה הישראלית הוא אכן שיח לא נורמלי. הייחוד של השיח הישראלי מבוטא בכך שגם כשבני השיח משתמשים בשפה דומה, המשמעות שהם מייחסים לה שונה לחלוטין. דהיינו הייחוד של השיח הלא נורמלי הישראלי מבוטא לא רק בשימוש במשחקי שפה שונים. גם מושגים שאנו רגילים לחשוב כי הם גוברים על הפרטיקולריזם של משחקי השפה השונים מבטאים פרטיקולריזם זה. לאמור לפנינו תופעה של "שפה אחת ודברים אחדים". המושגים שיעמדו במרכז הרצאתי יהיו: זהות, מצפון, זכויות. מושגים אלו מתפקדים באופנים שונים אצל בני שיח שונים, הבאים מתרבויות שונות המרכיבות את החברה הישראלית.

במסגרת ההרצאה אבקש לבחון את השאלה: האם יש דרך להתגבר על מציאות זו, או שמא לפנינו מאפיין ברור של היותה של החברה הישראלית חברה רב תרבותית.

פנינה שוקרון נגר
אינטרדיסקורסיביות בתעמולת הבחירות

אינטרדיסקורסיביות (interdiscursivity) היא מונח שיוחד על-ידי פרקלף (Fairclough, 1992) לתיאור קישורים בין טקסטים נתונים לבין מוסכמות השיח. בהרצאתי אשתמש במונח זה לציון כלל הקישורים האפשריים בין טקסט לבין השיח הכללי. בכך אני מסתמכת על חוקרים אחרים של תופעת האינטרטקסטואליות (ראו להלן), הסבורים כי קישוריות בין טקסט לבין השיח עשויה לבוא לידי ביטוי בשחזור של סוגה, סוג שיח, מבנה שיח, לקסיקון, סגנון, סוציולקט, מטא-שיחיות או הנחות מוקדמות. יצוין כי אינטרדיסקורסיביות במובנה זה נתפסת על-ידי חלק מהחוקרים כגילוי המובהק והחשוב ביותר של תופעת האינטרטקסטואליות. זאת, משום שהיא משקפת את המעתק של מבנים אידיאולוגיים לתוך הטקסט הלשוני, אשר עומד במרכזה של תופעת האינטרטקסטואליות לפי קריסטבה (Kristeva, 1984 [1974]).

הטקסטים שבהם אדון הם קטעים מתוך תעמולות הבחירות ששודרו בטלוויזיה בשנים 1996 ו-1999, בעיקר מטעם המפלגות הליכוד וישראל אחת. סוגי הקישורים שבהם אדון הם ז'אנריים, לקסיקליים וסוציולקטיים.

אשר לקישורים ז'אנריים - סוגות שעל אף מופשטותן נגישות למוחו של הדובר, ובזאת חשיבותן: הן מעוררות אצל הנמענים ציפיות ביחס למודאליות, לפיגוראטיביות ולתמות של הסוגה המשוחזרת בטקסט, ובכך משפיעות באופן ישיר על פיענוחו. איתור קישורים ז'אנריים מאפשר שחזור של הנורמות התרבותיות והאידיאולוגיות המיוצגות בטקסט (Frow, 1990; Genette, 1997 ועוד).

• דוגמה לקישור ז'אנרי לשעשועון טלוויזיה מתוך תעמולת הליכוד בתאריך 27/4/99: (קריין:) מה השאלה?! עבודה בעיניים במאתיים שקל! מי אמר: "אני לא מביע עמדות יוניות, כי אני רוצה לנצח בבחירות". מה השאלה?! אהוד ברק!
• דוגמה לקישור ז'אנרי ל"פסוקו של יום" בטלוויזיה מתוך תעמולת הליכוד בתאריך 22/5/92: (קריין:) פרס אמר: "אילו היה ביכולתי להיות במאי קולנוע במקום להיות ראש ממשלה, כי אז הייתי נפטר מכל הבעיות". אם זה לא היה ראש הממשלה שלנו - היינו צוחקים.

אשר לקישורים לקסיקליים – עם הסוגים השונים של קישורים לקסיקליים נמנים קלישאות (ביטויים סטריאוטיפיים שהפכו כמעט חסרי-משמעות), פתגמים (אמירות שהשתרשו בזיכרון), ביטויים, משלים ועוד, אשר בשל השימוש התדיר הנעשה בהם הם נתפסים כשייכים בעיקר, או רק, לשיח הכללי (Frow, 1990; Hatim & Mason, 1990).

• דוגמה לקישור לקסיקלי לשורה משיר שהפכה קלישאה מתוך תעמולת הליכוד בתאריך 27/4/99: (משה קצב:) זו מערכת הבחירות החשובה ביותר בתולדות מדינת ישראל... בהצבעתכם, אתם קובעים את עתיד ישראל. תזכרו, אין לנו ארץ אחרת.
• דוגמה לקישור לקסיקלי לשיח ציוני אידיאולוגי מתוך תעמולת הליכוד בתאריך 27/4/99: (לימור לבנת שרת התקשורת:) אנחנו הליכוד מייצגים את הערכים העמוקים ביותר של העם היהודי... מה שמייחד אותנו, זה... אתם יודעים מילים של פעם: ציונות; ערכים; מסורת.

אשר לקישורים סוציולקטיים – עם אלו נמנים מילים וביטויים אשר משמעויותיהם נגזרות מההקשרים שבהם הם משמשים; פיענוח הטקסט שבו הם מופיעים מחייב התייחסות אליהם כאל קודים של יחידות משמעות חברתיות (Riffaterre, 1990 ועוד).

• דוגמה לקישור לסוציולקט של שכבת מצוקה מתוך תעמולת ישראל אחת בתאריך 26/4/96: (קריין:) נתניהו בטלוויזיה... (נתניהו:) האבטלה נבלמה והיא יורדת בהתמדה... (קריין:) אבל במציאות, עלה שיעור האבטלה בשלושים ושניים אחוזים, מאז נכנס נתניהו לתפקידו. אם מאה אלף ישראלים איבדו את מקום עבודתם, למה שהוא יישאר בעבודתו? (קולות רקע:) לחם, עבודה. לחם, עבודה.
• דוגמה לקישור לסוציולקט "צפוני" (שינקינאי) מתוך תעמולת הליכוד בתאריך 9/5/96: (שחקן): בייגה, השנה הייתי בלונדון, בפריז, בטורקיה ובאיי סיישל, והיה לי הרבה זמן לחשוב במטוס על זה שהמצב שלנו ממש רע וממש חייבים להחליף ת'שלטון.

במהלך ההרצאה אצביע על הדרכים הלשוניות השונות לסימון אינטרדיסקורסיביות (יידוע, הערות מטא לשוניות, הנגנה ועוד) וארחיב על תרומתם הרטורית של הקישורים השונים לשיח התעמולה.

* ההרצאה מבוססת בחלקה על סעיף מתוך עבודת דוקטורט בנושא אינטרטקסטואליות בתעמולת הבחירות (שוקרון-נגר, 2003: 30-25) שנכתבה בהדרכת פרופ' אלדעה ויצמן וד"ר רוני הנקין.

ביבליוגרפיה חלקית

• שוקרון-נגר, פנינה (2003), אינטרטקסטואליות בתעמולת הבחירות בטלוויזיה במאי 1999: אפיונים לשוניים ופונקציות רטוריות (עבודת דוקטורט בהנחיית פרופ' אלדעה ויצמן ודוקטור רוני הנקין), אוני' בן-גוריון.

• Fairclough, N. (1992), Discourse and Social Change, Great Britain: Polity Press.
• Frow, J. (1990), "Intertextuality and Ontology", in: Still, J & M. Worton (eds.), Intertextuality: Theories and Practices, Manchester and New York: Manchester University Press.
• Genette, G. (1997), Palimpsests: Literature in the Second Degree, translated by C. Newman & C. Doubinsky, Lincoln and London: University of Nebraska Press.
• Hatim, B. & I. Mason (1990), Discourse and the Translator, London and New York: Longman.
• Kristeva, J. (1984 [1974]), Revolution in Poetic Language, L.S. Roudiez (ed.), translated by M.Waller, New York: Columbia University Press.
• Riffaterre, M. (1990), "Compulsory Reader Response: the Intertextual Drive", in: Still, J. & M. Worton (eds.), Intertextuality: Theories and Practices, Manchester and New York: Manchester University Press.

מרים שלזינגר ויעל קקון
לקראת מיסודו של התרגום הקהילתי: הכשרת מתורגמנים לשפת-סימנים ישראלית כמקרה מבחן

בשנת תשס"ד נפתחה במכללת בית-ברל התכנית הדו-שנתית הראשונה להכשרת מתורגמנים בין השפה העברית ושפת-הסימנים הישראלית (שס"י). עד אז הוכשרו המתורגמנים בשפות אלה בקורסים קצרים ומצומצמים בהרבה, רובם בחסות ארגוני החירשים, ואילו תוכנית הלימודים החדשה מתפרשת על-פני 20 שעות שנתיות אקדמיות, ומתקיימת במסגרת החוג הוותיק (הוקם בתש"ם) להכשרת מתרגמים במכללת בית-ברל. מעבר להכנות המנהליות והכלכליות, כרוכה הקמתה של תוכנית כזו בבירור ציפיותיה של קהילת צרכנים ייחודית (ציבור החירשים בישראל), ובבניית מערכת הכשרה אשר תכלול ידע לשוני ובלשני בעברית ובשס"י, ידע עיוני בתחום התרגום, הכרה מקרוב של קהילת החירשים בישראל ושל התרבות החירשית, הכרת כללי האתיקה המקצועית של התרגום הקהילתי, תיחום תפקידו של המתורגמן, ודפוסי העבודה במסגרות המוסדיות והאחרות שבהן יידרש התרגום (בתי-המשפט, המשטרה, מגעים עסקיים, ביקורים אצל רופאים ומטפלים שונים, לימודים במוסדות החינוך לסוגיהם, השתלמויות מקצועיות ועוד). מדובר אפוא במסגרת לימודים ארוכה יחסית ותובענית, המתקיימת בחסותם ובמימונם של מוסדות המדינה (הביטוח הלאומי, משרד החינוך ומשרד העבודה והרווחה), ועצם פתיחתה נועד לתת מענה לדרישתם של דוברי שס"י לשירותי תרגום מקצועיים.

הקמתה של תוכנית זו בישראל מקבילה במידה רבה למתרחש בשנים האחרונות במוסדות אקדמיים להוראת תרגום וחקר התרגום באירופה ובארצות-הברית, כחלק מן ההתמקצעות בתחום התרגום הקהילתי: שפותיהם של קהילות החירשים זוכות להכרה, הן מבחינת מעמדן ומעמדם של דובריהן כקבוצה מובחנת מבחינה תרבותית (וכמובן, לשונית), והן מבחינת החשיבות שבהכשרת מתורגמנים בעלי השכלה רחבה ושיטתית בנוסף למיומנותם הלשונית בשתי השפות.

ההרצאה תכלול התייחסות לנושאים האלה:

• אפיוניו של תרגום קהילתי, וההבדלים בינו לבין סוגים אחרים של תרגום בכלל, ושל תרגום בעל-פה בפרט
• ההתמקצעות המסתמנת בעולם ובישראל בתרגום בין שפות דבורות לשפות מסומנות
• אפיוני המועמדים לתוכנית להכשרת מתורגמנים לשס"י וממנה – בנים/בנות להורים חירשים מכאן, ובוגרי קורסים במסגרת שירות צבאי / שירות לאומי מכאן
• השינויים המתחוללים בתודעתה של קהילת הצרכנים החירשים בכל הקשור למידת השימוש בשירותי תרגום מקצועיים ולרמתם של שירותים אלה
• הבעייתיות הפדגוגית והמתודולוגית שבהוראת שפה אשר אין בה חומרי לימוד שיטתיים
• חיזוי השפעתו של עצם קיומה של תוכנית מעין זו על דפוסי הצריכה בקהילה.

ביבליוגרפיה חלקית

• Bidoli, Cynthia J. K. 2002. Spoken-Language and Signed-Language Interpretation: Are They Really So Different? In: Giuliana Garzone and Maurizio Viezzi (eds.) Interpreting in the 21st Century. Amsterdam / Philadelphia: John Benjamins. 171-180.
• Grbic, Nadja. 2001. First Steps on Firmer Ground: a Project for the Further Training of Sign Language Interpreters in Austria. In: Ian Mason (ed.) Triadic Exchanges – Studies in Dialogue Interpreting. Manchester, UK: St. Jerome Publishing. 149-171.
• Lane, Harlan, Robert Hoffmeister and Ben Bahan. 1996. A Journey into the Deaf World. San Diego, CA: DawnSignPress.
• Mason, Ian and Stewart, Miranda. 2001. Interactional Pragmatics, Face and the Dialogue Interpreter. In: Mason (ed.) Triadic Exchanges – Studies in Dialogue Interpreting. Manchester, UK: St. Jerome Publishing. 51-70.

דן ד"י שפירא
לשון עדתית כערך סימבולי בישראל של שנות האלפיים: המקרה של התורכית-הקראית

ההרצאה בנויה משני חלקים: בחלק הראשון ייסקר הערך הסימבולי של לשון העדה המסורתית בישראל העכשווית בכלל; בחלק השני נתמקד במקרה יוצא הדופן של התורכית-הקראית כאשר העולים החדשים ממזרח אירופה בונים עתה בישראל את זהותם הנבדלת סביבה, וזאת כאשר אין הם יודעים את השפה הזאת כלל, וכאשר עומדת בפניהם האפשרות לבנות זהות נפרדת על בסיס מסורתם המיוחדת של היהדות!

כחומר השוואתי-אילוסטראטיבי נביא גם את המקרים של העדות שדיברו בעבר או עדיין מדברים היהודית-הטאית של יהודי ההר ואת התאג'יכית-היהודית ("בוכ'ארית").

Copyright © Israeli Association for the Study of Language and Society
webmaster @ isralangsoc.org
http://www.isralangsoc.org/abstracts2005.html
Last update 2007-07-27 עדכון אחרון
Home